חנה אריאל שמות שטו

סוכ"ע בבחי' מתן התורה שאצל החכמים הללו אינו נק' בשם מתן הנפסק מחכמתו כמשנ"ת בדרוש הנ"ל. והכתוב אומר ואהרן אחיך יהי' נביאך וענין הנביא הוא ממוצע שמקבל מלמעלה ומביא הדבר למטה לעיני העם. יובן הענין מחמה ולבנה שהחמה אורה אור העצמי והוא לממשלת היום דקרי' רחמנא לנהורא ופקדי' אמצוותא דיממא (וקרי' רחמנא לחשוכא ופקדי' אמצוותא דליליא כמ"ש בגמ' ריש פסחים). נמצא שאור השמש אינו מאיר כלל במקום החשך כי אורו עצמיי' הוא כנ"ל ואין חשך כלל בערכו. והלבנה אין אורה מעצמה אלא היא מקבלת אותה מהשמש והיא נבראת כך שיכולה לקבל האור של השמש וכיון שבא אור השמש במקום שאינו אור מעצמו אלא כדרך קבלה זה הוא בחי' ממוצע להביא את האור בדרך בחי' קבלה גם במקום החשך. וכמשל הזה יובן שאהרן הוא הנביא לאור הדעת של משה שהוא ודאי יכול הי' לקבלו כנ"ל בחכמי ישראל וכש"כ באהרן ע"ה. והוא ממוצע להביא מעין אור הזה גם בכל עם בנ"י להאיר בבחי' האמונה שלהם שכל הנמצאים דעולמות הכל הוא ה' אחד. אלא שאין זה בבחי' הדעת דמרע"ה אלא בדרך אמונה. ואמונה זו מתגלה בכל ישראל במצות ק"ש שאומרים ה' אחד שהוא אחד לעילא כנ"ל. ובזה נח ענין ככל אשר אני מראה אותך וגו'. ומ"ש וכן תעשו הוא מ"ש ועשו לי מקדש תחלה ואח"כ ושכנתי בתוכם בתוך כל עם בנ"י דאין מלך בלא עם אבל הם צריכים לעשות, מקדש מקודם והוא ענין קדש עצמך במותר לך. פי' אף שאתה יודע בעצמך שאינך קדוש וגם הדבר מותר לך ואין כא קבלת התו' מונע אותו כלל אעפ"כ קדש עצמך כלומר עשה את עצמך כאלו אתה קדוש ומובדל מחפץ ותשוקה לזה הדבר ובזה מקדש את כח אותו החפץ והתשוקה בקדושה האלקית ממש. וכן הוא ממש ענין תרומת המשכן שמקדש זהב וכסף וכו' לגבוה וע"י העלאה זו בקדושה עליונה יהי' נעשה המשכן. שישכון גם בתוך העם ככל אשר אני מראה אותך. אבל הוא בסגנון אחר הראוי לעם שאינם במדרי' שרים הנ"ל. והוא שגם בעת עסקם בדרך ארץ שא"א להם להיות אז במדרי' האמונה דשעת ק"ש הנ"ל שהוא למעלה מן הדעת והוא צריך להיות דוקא בדעת ושכל אדם להתנהג בד"א מו"מ וכדומה במלאכת מחשבת וכל עניני עוה"ז אבל סגולת הקמת המשכן הי' להביא בעם בנ"י בחי' האמונה דמכה"כ ית' בחי' ממכ"ע שבכל דבר עיקרו הוא חיות אלקי המחי' ומהוה אותו להיות יש ודבר נפרד ממש כמו שהוא מורגש בדעת דרך ארץ. וזהו אלה פקודי המשכן כנ"ל בפי' פקודי שהוא הממונים המעוררים את בחי' המשכן ומביאים אותו לפרטים ועי"ז הוא שוכן בעם. ומפרש הכתוב מי הוא זה ששוכן בתוך המשכן הזה הוא משכן העדות לשון ונועדתי הנה המלכים נועדו שהוא בחי' היחוד דה' אחד א"ח ד' כנ"ל הוא הבא ושוכן ע"י אלה הפקודי. ומפרש עוד מי הוא זה משכן העדות הוא אשר פוקד ע"פ משה בעלה דמטרוניתא שע"י בחי' פקודתו נעשה משכן העדות שנועדו בחי' סוכ"ע וממכ"ע ביחד כמשנ"ת בארוכה. ושוב מפרש הכתוב מי הם פקודי המשכן סתם שאינו משכן העדות (אלא נק' משכן אוה"מ ע"י הכלים שבתוכו שהוא אוהל שבו ג"כ נועדים יחדיו הארה דבחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע ע' דרוש כי תשא הנ"ל וכאן מפרש פקודי המשכן דוכן תעשו ולא פקודי הכלים כי הכלים אינן בבחי' פקידה אלא שרשם מבחי' מתן התו' כמ"ש בדרוש הנ"ל). ואומר שהא' הוא עבודת הלוים שהוא לשאת את המשכן ולהקים אותו תמיד. ביד איתמר בן אהרן הכהן שעל ידו הלוים נושאים ומקימים את המשכן בבחי' העלאה ממטה למעלה כידוע שזהו ענין הלוים בהרמת קול והתפעלות בחי' הגבורות שהוא ענין העלאה ממטה למעלה היינו ע"ד האמור לחדש תמיד בחי' הקדש עצמך הנ"ל אף שאינך קדוש. וזה ע"י איתמר דוקא שהוא הממונה על עבודת בני גרשון ובני מררי ככתוב בפ' נשא שהן נושאי המשכן דוקא (אבל פקודת בני קהת נושאי הכלים כתוב