חנה אריאל שמות שי

הדכר הנ"ל שנת' דהיינו הכרה והשגה בענין את השמים ואת הארץ אני מלא וכנ"ל הוא בתוקף ועוז דהיינו גידול גופו בשלימות ע"י היסורין דוקא ולא שינו את שמם ולא את לשונם במצרים ולא נתערבו בגוים והיו קדושים לאלקיהם המקובל להם מאבותיהם בבחי' הכריתת ברית דהיינו ענין חיבור ודביקות עצמי דוקא בבחי' דכר הנ"ל. וכאשר נשלם גידול הגוף דדכורא נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם ויצאה בחי' הנוק' ביד רמה. דהיינו מלא כל הארץ כבודו ושמעו עמים ירגזון וגו' ובזה יובן שששה חדשים מר"ה שהוא מתשרי ועד ניסן היא גילוי גדול בחי' הדכורא ההתחלה דתשרי הוא גולגלתא ומסיים בפה באדר. ומניסן מתחיל גולגלתא דנוק'. וכבר נת' עפ"י משל הנ"ל דכשיש בחי' דכר אזי גם בחי' הנוק' מתגדלת ומתקדשת ביותר דהיינו שהדרכי כבוד הם באים מפנימי' הרצון וזה מרומז במ"ש דפה דדכורא מקדש לנוק'. וז"ש חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. ע"ד המשל הנ"ל היינו שצריך לחדש ענין הכבוד בחיוב שמדעתו בבחי' דכורא. וזהו שבא' באדר משמיעין על השקלים שבאין בשביל קרבנות לעבודת בהמ"ק שהוא משכן כבודו ית'. וזהו כללות ענין שע"י המשכן שרתה שכינה בישראל כמ"ש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נא' אלא בתוכם. וענין השראת השכינה מבואר בדרוש פ' תרומה שהוא הענין ח"י ברכות דשמו"ע שהן המשכה בנפש ובעולם עיי"ש. ועבודה שבמשכן הקרבת הקרבנות שהן בחי' העלאת היש דנוגה ליכלל באש שלמעלה ועי"ד נעשה בעולם הכנה גדולה להשראת השכינה בישראל בעולם. וכן מלאכת המשכן עצמו היא ג"כ ענין ההכנה שיהי' דבר המוכן להשראת השכינה בו וע"י בישראל. וכן הוא כל מה שאדם מישראל עושה בעולמו בין במו"מ בין בכל מלאכת עבודה וכל מה שצריך האדם לקיומו בעוה"ז הכל עולה מגסות דנוגה שהוא בחי' קליפה המסתרת ענין גילוי אלקית לקדושת ישראל שהן מוכנים לקבל בחי' אור השכינה בישראל. וזה שלמדו ענין המלאכות שנאסרו לעשות בשבת ממלאכת המשכן וארז"ל כל דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' פי' שהמלאכה שנעשית לעשות הכנה להשראת השכינה במשכן כנ"ל קרו' לה אב שהוא אב ושרש לכל מלאכות שנעשים לעשות הכנה בעולם לקדושת ישראל כאמור וכולם נאסרו בשבת כי השבת הוא ענין ובחי' דכורא הנז' שהוא בחי' ביטול בעצם שאין זה אלא במדרי' הנשמה עצמה ובשבת הביטול הזה הוא בבחי' עליונה מבחול כי בו שבת אלקים ממדרי' לאנהגא עלמין ומקדש את עמו ישראל בקדושתו העליונה שלמעלה מבחי' עלמין דכולא קמי' כל"ח ממש וקדושה זו היא בחי' הנשמה יתירה שהיא בחי' קדושתו ית' מעש הבאה ושורה בישראל ביום השבת ולכן נאסרה כל מלאכה שהוא ענין הכנת העולמות כנ"ל. יז"ש בפ' כי תשא אחר הצווי למלאכת המשכן שהוא הכל ענין הכנה כנ"ל מצות השבת ואמר לדעת כי אני ה' במהו"ע ית' מקדישכם ופירז"ל דקאי על הנשמה יתירה שרק לישראל אודעינהו ולאוה"ע ולא אודעינהו וכ"ז הוא מה שצוה הקב"ה לעשות מלאכת המשכן יזכו עי"ז לקדושת השבת בנשמה יתירה. וכשבא מרע"ה לצוות לישראל רצה להודיע להם ענין הנשמה יתירה וקדושת השבת דבחי' דכורא שע"י נתוסף כח ואומץ בעבודה דבחי' הנוק' כמש"ל. ובזה יובן מ"ש זה הדבר אשר צוה ה' לעשות ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש כל העושה בו מלאכה יומת דקשה מה שייך ע"ז צוה לעשות הא אין הצווי אלא במניעת העשיית מלאכה בשבת. ועם האמור יובן דה"ק זה הדבר אשר צוה ה' לעשות ומהו הדבר ששת' ימים תעשה מלאכה וע"י אותה המלאכה יהי' לכם ביום הז' קודש דהיינו נשמה יתירה והוא ענין מלאכת המשכן וכנ"ל. וזהו שאמר קחו מאתכם תרומה לה'. פי' שלא יהי' תרומה היינו התרוממות הנה"א ועי"ז בא גם רוממות הכבוד בבחי' נוק' היינו רק קבלת מנהג הכבוד בלא חיוב מדעתו ושכלו כנז"ל:

אלא קחו מאתכם דוקא בבחי' דכורא דוקא