חנה אריאל שמות רפו

פי' שנתן לו גדולה מעין גדולתו של הקב"ה שבמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו דהיינו שבבחי' הגדולה מתפשט ומשפיע למטה מטה דוקא. וזהו שזכה מרע"ה להיות בו הכח להביא בישראל בחי' מתן התו' מן הבינה ודעת ולמטה עד חיי הנשמה בגוף שבה באו לידי מדה זו דקבלת התו' הנ"ל שלא בבחירתם ודעתם שזהו כח הפנימי' עתיק שביסו"א כמו בב' הדברות אנכי הוי' אלקיך ולא יהי' לך ששמעו מפי הגבורה בבחי' למעלה מן הדעת כנ"ל וככה נתן להם מרע"ה גם למטה מן הדעת. אך הם לא שמעו וקבלו רק קול הדברים קול הוא ענין המשכה והיינו כפי מה שבאו הדברים בהוי' אלקים דז"א וכמש"ל שזהו אני אמרתי אלקים אתם והקול הזה היא גילוי הדברים עצמן אשר משה ידבר ממדרי' הבינה שזכה לה והאלקים דהוי' אלקים דאו"כ יעננו בקול והמשכה אל הגילוי או נוכל לפרש והאלקים יעננו הוא עיקר מתן התו' שמאלקים הוא בא בקרב ישראל עם תורתי בלבם ובאו לידי מדה זו. משא"כ בכחו של מרע"ה עצמו אין בו רק מה שיכולים לינק ממנו בבחי' דעת ובחירה. והזכי' שזכה לבינה היא הנותנת למרע"ה הכח הזה להיות מענה אלקים בקולו של משה ושלכן באה מדה זו הנ"ל בקרבם שלא מדעתם ובחירתם (ומה. שכתוב ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' אף שנראה שמחמת טענה זו הי' מה שהח' דברות צוה לנו משה אך רחוק לפרש כן כי משה עלה להר ומסתמא לא ירד עד אחר סיום עשה"ד והכהנים והעם נא' בהם אל יהרסו לעלות אל ה"ס א"כ איך דברו במשה. אך כבר יתפרש שברוחני' הנשמות ישראל היתה האמירה אל משה אל ידבר עמנו האלקים פן נמות וכמ"ש בפ' ואתחנן הן ראינו כי ידבר אלקי' את האדם וחי ועתה למה נמות. והקושי' ידועה שאחרי שראו שהדבור אלקי אינו ממית אלא ידבר אלקים את האדם וחי. מה זה אומרים ועתה למה נמות. וע"פ האמור בפנים יש לפרש שראו כי ידבר אלקי' הוא בבחי' למעלה מן הדעת ואם כזאת בא יבוא עד למטה מן הדעת לא יוכלו לקבלו ולסובלו. והוא ע"ה השיבם אל תיראו מן המות שהוא הסתלקות החיים מכם להתכלל בשרשו באלקים חיים במעלות אלקות. כי מה שבא בחי' אלקי' המעלים על שם הוי' איננו העלם אמיתי וכו' כמש"ל בפ' יתרו וא"כ גם אתם בהיותכם בגופים ולמטה מן הדעת מתכללים ביחוד אלקי דנשמות. ולכן בא הדבור לא תעשון אתי כי אין צריכין להמשכות והעלאות לענין היחוד האלקי בקרבם אלא כמו שהם למטה דבוקים הם למעלה וכפמשנת"ל בארוכה פ' יתרו. ולענין פשט הפסוק דבר אתה עמנו ונשמעה זה הי' מעשה אחר עשה"ד ואמרו אל ידבר עמנו אלקים אפי' במענה הקול דאלקים אלא כמו שהוא כל התו"כ וכנ"ל בפנים). אבל כל התו"כ קבלו מפי משה לבדו ביניקתם מן הדעת שלו וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כלומר אתה תשים לפניהם והם יבינו מדעתם כל ארחות הוי' שבמצות בכל המדרי' עד סוף העשי'. כי כבר זכו לכח הזה להמשיך המצות עד סוף מעשה ע"י קבלתם עשה"ד. מבואר שעשה"ד ומתן התו' הי' לכל ישראל כח ועוז הבא מלמעלה מעלה וניתן להם במקום מצבם ומעמדם למטה בגופים. וזש"ה שלמרע"ה עצמו לא הי' ענין המ"ת בדרך זה. אלא ואל משה אמר (באותן העשה"ד עצמן) עלה אל ה' וזו היא מעלת עליי' יתירה על מ"ש מקודם ומשה עלה אל האלקי' שהוא ענין היחוד דהוי' אלקי' כנ"ל שהוא האור המתייחד בכלי בכדי להמציא האין ליש. וע"י הדברות אמר לו עלה אל הוי' עצמו והיינו נמי שזכה לבינה וכדלעיל. ובזה מדוקדק הלשון מאוד מ"ש ואל משה אמר. והנה ארז"ל חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות ממה"מ ומשעב"מ שלזה הענין לא זכו בו ישראל כ"א ע"י הלוחות דוקא שמעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקי' דמה שקבלו במ"ת ע"ד בחי' אלקים אתם הנ"ל הגם שנת' שהגיע בהם עד בחי' חיי הנפש בגוף ממש ע"י כל הי' הדברות. עדיין הי' רק עד ולא עד בכלל שכח הגוף