חנה אריאל שמות רפג

הרי הוא נעשה בפרטיותו בהאין עצמו שבידיעתו ית'. ובזה יובן ענין ארדה נא וכו' הנ"ל והיינו שכבר ימצא במעשה בנ"א יש שיאחז בדרך הישר בפ"מ במעשה רק למראות עין ומעשה חנף ולבבו מלא מרמה ורק רע. וזה הוא שהאין (שהוא עיקר מציאותו) הוא מתפשט לרע אך הישות המשתלשל הוא טוב. וכן יובן שיש להיפך ממש שבפנימיותו רצונו לעשות רק הטוב והישר אך יצרו תוקפו או חברת אנשים שעמו שאינו יכול להמלט מעשות הרע בפו"מ. והנה עיקר הדין ומשפט של בני העולם הוא על הפו"מ דוקא בישות הנפרד דשלא ע"י עו"ע וכמ"ש במק"א באריכות לפי שבו דוקא הוא עיקרו של כח האין הכלול במקורו באו"כ כנ"ל וגם ישותו הזאת באה מן הישות האמיתי של הדעה שמיש לאין שית' לפנינו פה אי"ה. וזה שצעקתה הבאה אלי היינו לידיעת עצמו ית' דמאין ליש שהיא בבחי' האין והפנימי' מזה לא יחרץ עדיין הדין ומשפט עליהם אם אינו כן בישות [הנפרד דפו"מ כאמור. אך אם גם כן עשו. אז כלה וכו'. ועל דרך זה יובן גם כאן שהגם שאמר הקב"ה למשה סרו מהר מן הדרך וכו' אעפ"כ ירד עם הלוחות עד שראה בירידתו את המורגש בפו"מ דוקא וכמשי"ת פה לפנינו אי"ה

והדעה הב' הוא מיש לאין הוא בבחי' המל' דאד"ק המאציל ב"ה. וכמו שנת' שע"י בחי' המל' דנאצלים נעשה האין ממקורו ליש גמור מורגש לעצמו. כמ"כ יבין המתבונן שע"י מל' המאציל ב"ה נעשה הגליפו דטה"ע שכל הנגלף שם הוא יש אמיתי כמ' בכ"ד ולעיל פ' יתרו. אך לא הי' אפשר לבוא ממנו בחי' האין (הנ"ל דדעה מאין ליש) אם לא ע"י אא"ס מלגאו וכתרא עילאה מלבר (שזהו מבחי' מל' דאד"ק נעשה כתר) אז הוא מקור לנאצלים שיש בהן הדעה דמאין ליש הנ"ל והכתר הזה הוא כתר מל' דנאצלים ובכח היש האמיתי דכתר נעשה למטה בבחי' המל' האין הנמצא מהוי' אלקים דנאצלים ליש גמור. אך ע"י המל' דאצי' לא בא בהיש גמור דבי"ע רק הישות דאין (כמשל הזיו בשמש הנ"ל) שאין זה נחשב עדיין ליש גמור נגד היש האמיתי (כי ביש אמיתי לא נמצא מציאות פרטי שאינו כלול ומיוחד באחדות גמור דאחה"פ). ומעתה יובן שבמ"ת שפב"פ דבר הוי' אנכי הוי' אלקיך בא לישראל כח הישות דיש אמיתי ממש וכמש"ל בפ' יתרו במשל מחיים של הנשמה עיי"ש שדוגמתו הוא כלי הדק דאד"ק שהוא צופה את כל הדורות בבחי' יש אמיתי דוקא. וזה פי' מש"ה אני אמרתי אלקים אתם. כלומר שאפי' כמו שאתם נבראים מן האין ליש אך האין שלכם מיוחד ביש האמיתי דאלקות באו"כ עצמן שהן הוי' באלקים שעי"ז נמצא האין כלול ומיוחד במקורו ומתייחד ביחודו ממש כמשל דזיו השמש המיוחד בגוף השמש הנ"ל. וכמארז"ל היו מסתכלין למזרח ושומעין את הקול יוצא אנכי וגו' וזהו עדים מהר חורב שזכו לראית ראי' חושי' ביחוד דהוי' אלקים התכללות ויחוד האין ביש אלקי. וזהו רק מה שהיו יכולים להסתכל ולראות אבל עיקר המ"ת הוא להיות עם תורתי בלבם בחי' הישות האמיתי דדעה עליונה דמיש לאין. כי אל דעות הוי' והוא האומר אנכי הוי' אלקיך וכמש"ל פ' יתרו ואמנם ארז"ל דתורה צוה לנו משה גימט' תרי"א ועוד ב' להשלים תרי"ג הן הן אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבו' שמענו. והנה הכתוב אומר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם והיינו כל עשה"ד דבר ה' אל כל בנ"י ולא אנכי ולא יהי' לך לבד. אך י"ל שזה ש"ה קול דברים אתם שומעים דמשמע קול הדברים ולא הדברים (ולא נתקע עצמינו לדברי בעלי החקירה שמפרשים קול בלא חיתוך, אותי' כי אין להפריד ח"ו הקול מהאותי') עצמן. ונמצא שיש ג' מדרי' בזה. א' אנכי ולא יהי' מפי הגבו' שמענו ולא ע"י משה כלל. ב' ח' הדברות הנשארים קבלו ע"י משה והן נכנסין בחשבון, תרי"א גימט' תורה שצוה לנו משה. אך קול הדברים שמעו מפי הגבורה. ג' הן כל שאר מצות