חנה אריאל שמות רעד

שהם מצויירות וחושב שהן פירות ממש הנה יתאווה ויתכן להיות לו רצון ושו"מ מחדו"מ להשיגן וליהנות מהן. אבל כשיודע שאינן אלא ציור בעלמא לא יתכן כלל שיתאווה להן וממילא לא ימצאו כל הכחות הרצון וכו' (רק שיכול להיות שע"י ראיית הפירות המצויירות יתאווה לפירות ממש ויהי' לו רצון וכו' בהם דוקא וד"ל). וכן מי שאינו יודע באוצר נחמד שתחת רגליו לא יהי' לו רצון וכו' להשיגו. וע"י הידיעה שהוא כן ימצאו לו כל הכחות דרצון ושכל וכו' למצוא האוצר. וכן בדבר המועיל לרפואתו וכדומה הכל תלוי בידיעה. אמנם בידיעות הנעלמות דאלקות ארז"ל מה שקבל מרבו נק' חכמה. אף שלכאורה הלא לא קבל אלא ידיעת איזה דבר שהגיד לו ולמה נק' חכמה ולא ידיעה וידוע דהיינו משום שהקבלה מרבו הוא דבר שא"א לו כלל לעמוד על הדבר מעצמו בלי שיגלה לו רבו ורבו מרבו עד קבלה למשה מסיני. והקבלה מרבו א"א כ"א בבחי' חכ' שהוא כח מ"ה דהיינו בחי' הביטול בעצמו כמ"ש כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור וכו'. ובבחי' ידיעה דחכ' זו יוכל לידע כל ידיעות נעלמות כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל וגילה למרע"ה וממנו ליהושע וסדר הקבלה איש מפי איש כידוע. אך אין זה רק ידיעה כמשל הנ"ל שיודע שהענין הוא כן. והיינו כענין ידיעת המציאות לבד. ולכן יוכל לידע שיש מציאות דברים נעלמים באופנים שיודע. וגם מה שהוא ית' לאו מכאמא"כ ולית דידע לי' בר איהו גם זה יוכל לבוא בידיעת המציאות. אמנם. מבואר במק"א באריכות על מארז"ל כל היודע שיעור קומה של יוצר בראשית וכו' ולכאורה הלא מבואר שם שהוא רל"ו אלף רבבות פרסאות וכו' וא"כ הכל יכולים לידע. ומבואר שם דר"ל ידיעה המתיישבת בלב וכו' וזה א"א כ"א ע"י בחי' החכ' דקבלה מרבו ע"י בחי' הביטול דוקא כי אין אא"ס ב"ה שורה אלא על דבר שבטל אליו וכו'. וזהו ענין הכרת המהות הידוע בכ"ד שהוא ענין מדרי' החכ' (ומעין זה קצת יש בכל החכמות כמ"ש במק"א באריכות), והכרה זו יכולה להגיע עד רום כל המדרי' הנעלמות באוא"ס למעלה מעלה והוא ענין יניקת הנר"נ שבגוף משרש נשמתו שלמעלה גילוי יחודו ית' במדרי' המשתלשלות מאא"ס ב"ה. שמתגלה בשרש נשמתו ועי"ז הוא מכיר הענין בנר"נ שבגופו. ואין זה נק' בחי' ירידה באא"ס ב"ה למטה ולא עליית הנר"נ שבגוף למעלה עליונה אלא רק שנפתח הצינור משרש נשמתו לנר"נ שבגופו בגילוי דבר חכ' ההיא שנגלה ונודע לו. אבל בחי' הנבואה הוא לבב חכמה. ר"ל כמו מוחין דחו"ב שמתגלין בלב דהיינו שהלב רואה ראיית השכל כידוע. והכוונה בדמיון זה לענין הנבואה הוא לומר שכמו שבמוחין המתגלין יש כאן ירידת החו"ב להאיר בלב (ואינו אלא בחי' נה"י כידוע). ועליות הלב להיות רואה כמו המוח אף שאינו כמותו לגמרי. אבל עלי' גדולה הוא לחומר הלב להיות רואה מעין מדרי' כלי המוחין. ככה יש להתבונן במעלת מדרי' הנבואה שהוא בחי' ירידת אא"ס ב"ה למטה כמ"ש וירדתי ודברתי עמך שם וגו'. וכן הוא עליית נר"נ שבגוף הנביא למעלה ע"י זכוך הגוף הקודם בהכרח לנבואה וע"י מראה הנבואה מזדכך ומתעלה עוד יותר ויותר כעין המשל במוחין שבלב הנ"ל וד"ל. (ומבואר זה יותר באריכות בד"ה והאספסוף אשר בקרבו). וכמו שבבחי' מוחין הנ"ל הרי אור האלקי הכלול בנפשו במדרי' הנשמה שבמוח יורד ומתגלה בלב (ע"י הכנה טובה בבר לבב בבחי' קירוב הערך ממש. ככה יובן במראה הנבואה למעלה שמתגלה לנביא עד שרואה בנר"נ שבגוף ממש בבחי' קירוב הערך כבי'. ולכן א"א להיות מראה הנבואה כ"א מבחי' יחוד אא"ס ע"י השתל' המדרי' בבחי' ומדרי' כלי הספי' דבריאה דוקא. כי לולא יחוד אא"ס בכלי הבריאה (בבחי' נר"נ שבהן מכלי האצילות כידוע) והתעלמותו בהם א"א לנר"נ הנבראים דנביא לקבל כלל. ומרע"ה שמן המים משיתיהו ממים עילאין שלפני האצי' הי' יכול להגיע גם לכלי האצי' עצמן בהתלבשותן בכלי הבריאה (וכמשי"ת). וזהו חכם