חנה אריאל שמות רע

ומאהבת ה' את עמו ורצה להנחיל לכל ישראל קיום המצות באופן זה שיהי' בקיום התומ"צ של כל ישראל כח הפועל אלקי עושה למטה כמו שעושה למעלה וכנז' העני בחכמי ישראל. נתן להם הלוחות אבן כתובים באצבע. פי' כידוע מאהז"ל שמכל צדי הלוחות הי' אדם קורא בהן עשה"ד כסדרן והוא דבר פלאי מאוד שאם התיבה חרות על הלוחות מצד זה הרי בצד האחר היא נקראת להיפך ממש. והענין הוא שז"ש כתובים באצבע אלקים דודאי האדם שכותב וממציא להיות אותיות נגלים לעין הקורא אם הוא מצד זה נראים כך מצד השני נראים להיפך. אבל אלקים קדושים הוא נבדל מערך הנבראים לגמרי והתהוותם מכחו כבי' ומגזירתו הוא מאין ליש וכלבוש תחליפם ויחלופו ופי' שהגם שהנבראים מבחי' החסד בבי"ע כמו המים והאור והמתיקות וכדומה וכמ"ש במק"א באריכות בענין כי ששת ימים עשה ה' שהששת ימים עליונים שהן המדות דחג"ת נה"י אותם ממש עשה ה' בבי"ע דהיינו בבחי' ברי' והתגלות מהמדות עליונות מאין ליש עד שהמים התחתונים נבראו מחסד דאצי' ע"י בחי' ההשתל' כמ"ש במק"א ומאין ליש כנ"ל מ"מ אין הכרח ח"ו כלל להיות דוקא מים וכו' מן החסד ואש שלמטה מן הגבורה ויכול להיות להיפך ממש או באופן אחר לגמרי וכמ"ש מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק שאין שום ערך ביניהם. כלל עד שיתחייב בריאת המים וכו' מן החסד דוקא. אלא שבא בקבלה שכן עלה ברצונו ית' לברוא מן החסד את המים ומן הגבו' את האש וכשנברא כך הרי המים מושרשים בחסד והאש מושרש בגבורה ובידו ית' להחליפם וזהו כלבוש תחליפם ויחלופו שהכח האלקי הבא מן החסד מלובש עתה במים וביכולתו להלבישו באש או בע"א ברצונו ית'. ומזה יובן במכתב אלקים על הלוחות דהיינו שבא ונתלבש בלוחות כח אלקי להיות נמצאים באותיו' ותיבות של עשה"ד הרי התהוות מציאותם אפשריות הקריאה בלוחות את עשרת הדברות בא מכח אלקי מאי ליש שיהי' יש לעין הקורא לכן הוא שוה מכל צד כי זה הוא ענין הכח אלקי הב בלוחות שיוכלו לקרות עשרת הדברים כך הוא לקרות אותם מצד זה בשוה ממש כמו מצד האחר מאחר שבא מכח הנבדל לגמרי מענין גשמיות הצדדים לכן שוה הוא מכל לד. מבואר שבמעשה הלוחות באו כל התיבות הכתובים בקם מן התיבות עליונות שבבחי' אלקות להיות נמצאים בהרגש הגשמי. עי"ז נעשה בכל ישראל שיהי' במעשה הגשמיות דמצות שלהם כח אלקות ממש בכל מצוה ומצוה כמו שהיא בשרשה למעלה באלקות נמצאת כן למטה. משא"כ בלא הלוחות הי' רק הכח שניתן להם לישראל במתן התו' כנ"ל נמצא בפו"מ במעשה המצות שלהם שע"י הכח ההוא יכולים לעשות המצות כהלכתן ויהי' נק' בשם מצוה (משא"כ מי שלא קבל התו' כמו עד שלא באת לידי מדה זו הנ"ל). והיא בכח האלקי (שניתן להם) ולא אלקות ממש הוא הפועל ומלובש בגוף עשיית מעשה המצות. והמשל ודוגמא לזה הוא כשהאדם עושה איזה מלאכה על ידי כלי אומנתו כמו שמגרר במגירה הרי כח האדם בזה הוא תנועה פשוטה ומה שנחתך עי"ז העץ או הברזל הוא בא מן המגירה דוקא. נמצא שחיתוך הזה כח האדם הוא העושה אותו ולא האדם עצמו. אבל אם האדם עושה איזה מלאכה ע"י בתי ידים שמלביש בהם את ידיו ואצבעותיו בבתי ידים של עור וכדומה כדי שלא יגע בידיו עצמן באותה מלאכה מחמת איזה טעם שיש לו שלא יגע בידיו ממש. אעפ"כ האדם ממש בעצמו הוא עושה כל פרט ופרט מהמלאכה ולא הבתי ידים אף שהוא עושה על ידן דוקא. כמ"כ נעשה ע"י נתינת הלוחות שיהיו המצות שישראל עושין בגשמי' מעשה ה' עצמו ית' ע"י שמתלבש בהן בשע"מ כעין לבוש הבתי ידים הנ"ל. והיינו ע"י שהם לוחות אבן גשמי' וכתיב באצבע אלקים כנ"ל הפי' להיות נמצא בהם האותי' של נתינת התו' הרי נתחבר כח אלקי ממש בגשמי' בענין נתינת התו' מזה בא בכל ישראל שיהי' בהם ג"כ אצבע אלקי' בגשמי' מעשה המצות שלהן כמשל שעושין