חנה אריאל שמות רסו

נעשה עליית המטרוניתא כמשל השמיעה טובה הפועלת התפעלות בנ"י ועליית נדבתם להקריב על המזבח. וזה מספיק להיות בחי' ונועדתי שמה לבנ"י כידוע שהוא מלשון כי הנה המלכים נועדו שהוא קירוב וחיבור למעלה מן השכל והחכ' (כידוע למשכילים ענין הדביקות הבאה לאחר ההשגה והבנה). וענין זה הוא כמ"ש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה (בגילוי) אותך ולא אותם כנ"ל. ואף שהם לא יראו ולא יבינו את זאת אעפ"כ ונקדש בכבודי ממש מאחר שמסט' דקוב"ה ושכנתי ממש בתוכם כנ"ל. (ומה שבאהרן הי' הקידוש בקרבן ובשמן המשחה ביחד כמ"ש ולקחת מן הדם וגו' ומשמן המשחה והזית על אהרן וגו' ובמזבח לא נזכר כאן רק הקידוש שע"י הקרבנות יתבאר לפנינו בביאור ענין שמן המשחה)

אחר כ"ז בא הכתוב בענין עלי' אחרת שלמעלה מעלה גם מענין ונועדתי הנ"ל. וענין עלי' הזאת י"ל מענין ירידת הנשמה אלקית שבגוף האדם שהוא לפי הנראה ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון וטהורה וקדושה היא בכל כחות דרצון ושו"מ ומחדו"מ שלה. ויורדת ירידה לסבול גסות הגוף וגם טומאתו לפעמים מרצון ומדות שלו בעלמא שפלה כידוע אריכות ההתבוננות בזה. והכל בכדי לתקן את הגוף ולהעלותו ע"י כח קדושת הנשמה בתו' ועבודה. שה"ז כמשל שיעמידו את בן המלך לנקות רפש וטיט שבבית וחצר וכו'. אמנם ידוע ג"כ ששכר הנשמה ע"ז הוא גדול מאוד מה שא"א לה כלל לזכות לשכר זה בלתי העבודה הקשה שבגוף והוא כי הנה הנשמה אף שהיא חלק אלוה ממעל ויש בה ניצוץ אלקי המאיר לה אעפ"כ היא בחי' נברא ממש יש ודבר בכל בחי' עולם דעולמות הנפרדים שאין להם ערוך כלל וכלל עם עולמו של הקב"ה שנק' עולם היחוד. ולא שעולם היחוד הוא למעלה במקומו ואינו מגיע לעולמות הנפרדים אלא שהוא נמצא גם בהם אלא שאין להם כח להשיגו ולהרגיש ערכו לא מיני' ולא מקצתו. וזה יובן ממה שאנו רואים בפ' זו שאמר השי"ת למשה לך רד כי שחת עמך עשו להם עגל מסכה וכל הענין ויחל משה וכו'. אעפ"כ כתי' וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו. ואח"כ כאשר בא אל המחנה וירא את העגל וגו' וישלך מידיו את הלוחות והנה מה נתחדש לו בראי' זו הלא כבר הגיד לו השי"ת עשו להם עגל מסכה ואעפ"כ ירד עם הלוחות. ומה נתחדש לו עתה ששברם. אלא ודאי שבהיות משה עם ה' הוא הבדלתו מגופו לגמרי (ולכן לחם לא אכל וגו'). רק נשמתו הכירה והשיגה את עולמו של הקב"ה שיודע בו בידיעת עצמו ית' כל הנמצאים התחתונים וראה משם את העגל ומחולות והגיד למשה. רק שזה הוא ענין נבדל לגמרי א עולמות היש ודבר ונשמה בגוף. וכמ"כ יובן שהנשמה מצד עצמה א"א לה כל לעלות אל עולם היחוד (כ"א במשה שויכסהו הענן להר ומשה עלה בענן ונתקדש בענן כנ"ל). והי' זה שכרה דירידתה לגוף לקיים תורה ומצות ועבודה בהיותה בגוף דוקא שבזה הוא ענין כמו ולחכימא ברמיזא שע"י הרמז יוכל לגלות מה שלא בא בשכל והשגה בשום דברי חכ' וקיום התומ"צ בגשמיות הן אברין דמלכא המתגלים בגעה"ע להנשמה ובעלייתה משם למעלה מעלה למיקם קדם ה' ע"י הרמז דתומ"צ הגשמיי' (והמצות נק' לבושים כמו הענן שע"י נתקדש משה כנ"ל כן ע"י הלבושים מתקדשת הנשמה). לראות בתפארת עוזו של עולמו של הקב"ה. וכמ"כ יובן שע"י עשיית המשכן והמזבח והקרבת הקרבנות עליו ונועדתי שמה כנ"ל שהוא מסט' דקוב"ה ככל אשר אני מראה אותך כנ"ל. אז הוא אומר ועשית מזבח מקטר קטורת. שהוא ענין עליון נורא מאוד נעלה על בחי' ונקדש בכבודי הנ"ל. כדוגמת מעלת הנשמה בקבול שכרה לראות פני ה' בעולמו של הקב"ה הנ"ל שהוא מאד נעלה על קדושתה בעת עשיית התומ"צ אשר קדשנו בהם. ועוד ית' הכל לפנינו אי"ה בפ' הקטרת והנה גם המזבח הזה הוא בכלל עשי' דמשה שצריך לעשות לתקן את זאת כמשנת"ל