חנה אריאל שמות רנד

שלהם איך וכמה תהי'. וז"ש אח"כ ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', והנה בחי' ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך הם מקבלים ממרע"ה מבחינתו בחי' דעת עליון דמוחין הנז' בפהק"ו ונת' שם שיש עוד בחי' דעת דבין כתפין שהוא רק בחי' התרוממות האדם על מדותיו (נאטור) שלו אף שאינו עוזב אותם מלמלאות משאלותם אך אינו נכנע תחתיהם שאם הוא מסכים בדעתו ויש לאל ידו יעשה כחפץ מדותיו ואם אין, לאל ידו לעשות מחמת מניעה שמבחוץ או שאין דעתו מסכים עתה להשלים תאוותו לא יהי' כפוף תחת המדות (נאטור). שלא יוצר לו מזה כלום (בע"א אאוף גיהייבענער מענטש עם ארט ניט מאכט זיך אזו אדער אזו). וע"ז יתכן לפרש מ"ש ועשית את חצר המשכן שהוא בחי' חצר חיצון שיש בו קלעים (פי' מחיצות). אל הכתף שהוא למעלה מהמדות (נאטור). וגם ע"ז נתן שיעור למדריגתו באיך וכמה תהי' בענין עביות ודקות התרוממות (אוף גיהובינקייט כנ"ל) וערך מדריגותה. וקל להבין את זאת. והנה בכל השיעורים והתבנית הי' דבר ה' אל משה על בנין פ' ההארה שקבל מרע"ה במה שעלה בענן (אל ההר) ונתקדש בענן ככל הנ"ל. אמנם בפ' תצוה הוא אומר ואתה כלומר בבחינתך העצמיות שאתה הדעת דישראל כנ"ל תצוה שלשון תצוה מורה על לשון צווי ופקודה לעשות וגם על לשון התחברות מל' צותא. וכלומר שיצוה את בנ"י ויסייע אותם שיקחו שמן זית זך כתית. וביאור ענין שמן זית כתית. יובן ע"פ מ"ש בזוה"ק כד אתכפיי' סט"א אסתלק (פי' מתרומם ומתגדל) יקרא דקוב"ה ואסתלקותא דא יתיר מכולא. וי"ל למה הוא כן. ויובן ע"ד מ"ש שמי עם י"ה שס"ה ל"ת. זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע. מבואר שע"י מל"ת יש גילוי עליון ונורא משם י"ה שהוא למעלה ממדרי' הגילוי הבא משם ו"ה כידוע. והענין שרצון האדם לאיזה דבר הוא בחי' התפשטות שמתפשט לרצות ולחפוץ בדבר. הנה אין בא וניכר מזה ערך ענין מהו"ע כלום כי הוא חפץ בדבר זה וגם יחפוץ בדבר אחר עד אין קץ למה שיוכל רצונו וחפצו להתפשט. אבל ממה שאנו רואין שדבר זה אינו יכול לסבול כלל זה מורה ומגלה את בחי' עצמותו שעצמותו הוא כן שאין יכול לסבול זה הדבר. ולכן בקיום מל"ת מתגלה בחי' עליונה דמהו"ע האדם. ועד"ז יש לפרש לשון סטרא אחרא כלומר צד אחר שמצד הפנים נגלה האדם ע"י ראיית אותו צד מצוייר ועומד לנגד עיני הרואה ויש צד אחר שמגלה את האדם ע"י ביטול והעברה דוקא של אותו הצד כענין מל"ת הנ"ל, וזהו כד אתכפייא סט"א פי' שמתבטל הצד ההוא אסתלק ונתגלה יקרא דקוב"ה. ואסתלקותא דא יש לה מעלה עליונה כרום מעלת בחי' הי"ה שבל"ת על מעלת ו"ה שבמ"ע כנ"ל שזה בחי' התפשטות לבד וזה בחי' עצם. וזהו שאמר כאן ויקחו אליך אל מה שאתה מאיר אותם בבחי' הדעת את ה' המתייחד בבחי' חכ' של הנר"נ כידוע דה' בחכ' כמ"ש בכ"ד. יקחו ויצרפו אל זה עוד שמן (הוא ג"כ בחי' חכ' וביטול שנק' שמן כידוע). פי' שמן הוא צף ע"ג כל המשקין כידוע בכ"ד שהמשקה מוליך החיות הבא מן המאכל להתפשט בכל אברי הגוף. ושלכן ארז"ל אכל ולא שתה אכילתו דם ואינו מתפשט בבחי' אדם. וע"י המשקה מתפשט ועלי' יחי' האדם והוא בחי' הרגשת החיות. והשמן הוא צף על כל המשקין כלומר שגם הוא יש לו סגולת המשקה להוליך החיות אל כל הגוף אבל הוא צף ועומד למעלה מהרגשת עצמו של האדם אלא הרגשת הביטול. ואומר ששמן זה שיצרפו אליך בסיוע שלך הוא ע"י כתית דהיינו כמשארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש דהיינו הכנעה בהרהורי תשובה ואתכפיי' סט"א שע"י יהי' השמן עם הדעת שלך. המאיר בהן. למאור להעלות נר תמיד. שהמאור ידוע שהוא מקור לאור המתפשט ומאיר את החשך. וכדי שיהי' המאור קבוע בהם שיוכלו להעלות נר תמיד כל אימת שירצו צריך להיות כתית דוקא כנ"ל. וזהו ולא זך כתית למנחות שהוא העלאה