חנה אריאל שמות קצב

הוא כח הסגולה להיות המלך המוכתר בהם מתנשא בעילוי למעלה למעלה. וכח הסגולה הזה הוא הוא מתנשא למעלה מעלה מבחי' חכ' ושכל ומדות הפנימית של המלך עד שהם נק' חיצוניות לגבי כח הסגולה. וע"ז אמרו בבאה"ז דפנימי' הכתר דהיינו כח הסגולה והכונה למעלה על בחי' אור המאציל ממש המתייחד בשמות דמ"ה וב"ן שבכתר. הוא הפנימי' שאינו נמנה. ובחי' הכח שמקבל המלך מהכתר כנ"ל הוא בחי' חיצוני' לגבי הסגולה הנ"ל שאינו מתגלה כ"א בבחי' דחיצוני' שזהו למעלה מה שיש בכתר מבחי' הנאצלים הוא הנמנה בע"ס אבל כח הסגולה הנ"ל אינו מתגלה כ"א בבחי' החיצוני' של הכתר שהוא הזהב ואב"ט כנ"ל ואינו נמנה בע"ס. וזה נק' ראש כלומר גלגלת כמש"ל בשם המ"ח שהוא הגלגלת דנוק'. ועכשיו וביצי"מ לא הי' רק בבחי' החיצוני' דמהו"ע בחי' כנס"י ולע"ל תהי' עטרת בעלה בבחי' כח הנגלה שבכתר כנ"ל דאראנו נפלאות בהתגלות ועכשיו הוא ג"כ בגלגלת דנוק' בחי' הנפלאות רק שאינן באין כ"א בבחי' החיצוני' דגלגלת כמו הכתר מאב"ט הנ"ל. ומצד זה נק' החדש ראש. אך מצד שעכ"פ מתחיל בחי' גדלות ז"א להיות כניסת בחי' ישראל לתוכה שהוא ענין מה שהכתר נמנה שהוא כח הכתר כנ"ל מצד זה נק' ראשון שהוא בא במספר וד"ל. ולפי שענין כל חדש הוא מה שהלבנה מקבלת מן השמש ומתרבה אורה עד חצי החדש ואח"כ הולך ומתמעט עד שמתחדש בחדש השני. נמצא החידוש הוא בלבנה עצמה דוקא. וחשבון השנה הוא בכלל בהיקף השמש עד שהלבנה מקבלת כל פרטי מדריגותיו שהן בהיקף שלו בגלגלו וכמו שלמטה הוא בזרע וקציר וקור וחום וכנ"ל הרי ענין השנה הוא בשפע החמה הבא ללבנה. (ואוה"ע מונין לחמה שאין להם חלק כלל מבחי' הלבנה שמקבלת ממהו"ע החמה. רק מן השפע הבא בזרע וקציר וקור וחום הנ"ל). וזהו החדש הזה לכם שאתם מונין ללבנה הוא לכם ראש כלומר גלגלת לבחי' החדשים שהן בתי' הנוק' ראשון כלומר שהוא בחי' מה שנמנה בע"ס כנ"ל. הוא לכם לחדשי השנה דוקא שהוא ענין כניסת ישראל לתוכה כנ"ל וד"ל

ליל שמורים הוא להוי' להוציאם מאמ"צ הוא הלילה וכו'. הכתוב אומר דרשוני כי הפשט אין מובן כלל. ובפרט י"ל מה ענין שימור הצריך לה'. ולשון שמורים תרי. והשימור לה' הוא ליל דוקא ולא לילה. וגם אין השימור אלא להוציאם מאמ"צ ולא אח"כ. והוא הלילה הזה ולא ליל שמורים לכל בנ"י. לדורותם ולא לפי שעה לבד. ובזוהר אמרו עד דלא קבילת עלה דכורא אתקריאת ליל ומדקבילת דכורא אתקריאת לילה. במשנה יצ"מ וכן בהגדה מצוה לספר ביצ"מ אינו מובן מה הלשון אומרת יציאת מצרים יציאה ממצרים הול"ל. כתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (בזוהר פי' כמפלג לילא). צ"ל ענין יציאה כלפי מעלה דלאפ"מ. ולכאורה הוא מתפרש שנגלה לתחתונים. ובערך התחתונים נק' יציאה. וכמו וירד ה' על ה"ס שלשון ירידה הוא בערך התחתונים. אבל א"א לומר כן שהרי אמרו במדרש ע"פ ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך וכו' אמר הקב"ה אם אני שולח מלאך לשם הרי הוא נשקע בטומאת מצרים אלא אני אומר ממקום קדושתי והכל נעשה. ומקום קדושתו ית' אין זה לפי"ע התחתונים. וגם י"ל אם הוא אומר ממקום קדושתו למה נק' יציאה. אמנם ענין מקום קדושתו הנ"ל הוא ענין מ"ש המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ פי' שאפי' בשמים וארץ דעולמות ממש הו גדול וקדוש. וצריך להבין את זאת שהרי עולמות ממש הן ע"י העלם והסתר אור קדושתו וגדולתו ית' כענין שמש ומגן הוי' אלקים. והיינו שכח התהוות וחיות העולמות ממש בא ע"י העלם אורות בכלים וצמצומי הפרסות ועלמות אין מספר א"כ הרי בעולמות ממש