חנה אריאל דברים שמו

ר"ל איך שהם באמת עצמו כי כלולים במהו"ע כבי' בבחי' אין כזיו במאור ולא דבר אחר זולתו אך הנמצאים עצמן הנה בכח צמצום האו"כ דאצי' נעלם מהנמצאים לגמרי מה שכל מציאותן הוא רק זיו ואור הי"ס כאמור ואין להם אלא הרגשת עצמן בכח בחי' ממכ"ע (והמבין ישכיל ויבין שזהו האו"כ דתהו ונפלו משרשם באלקות שמשם באו בבחי' וימלוך דתהו עתה ע"י י"ס או"כ דתקון מתגלה להם ענין אלקי בבחי' זיו מגיע גם לערכם שיקבל ממנו חיות בהעלם הגדול והעצום איך שהוא ענין אור אלקי אלא הם חיים חיות נפרד לגמרי. אך מאחר שעכ"פ עלו להיות מקבל עכ"פ אור נעלם וכח חיות והרגשה יוכלו לעלות בעילוי לעילוי להתקרב אל הרגשת ענין אלקות ממש ממדרי' למדרי' בכמה מינים פרטים ידועים ומבוארים במק"א). והדמיון ומפליא לעשות שקושר גשמי דטיפה גופני' ברוחני' דנשמה אלקי' דוקא. (שהרי ארז"ל ע"פ זרע יעבדנו וכמ"ש במ"א בענין זכר בא לעולם שלום בא לעולם) ועי"ז ההתקשרות נאצלים כחות הנשמה גם עד ערך זה שיוכל הגוף דטיפה לקבל הרגשת חיות בעלמא לא מיני' ולא מדוגמא דערך מדרי' קדושת הנשמה. ואעפ"כ ממנה דוקא הוא חי ע"י שאותו החיות המתצמצם מהנשמה מתלבש עוד בלבושים דנפש השכליי' והטבעיות והחיונית כידוע ונמצא שמצד הגוף הוא חיות ערומה מערך ענין קדושת הנשמה לגמרי. אבל החיות עצמה שנאצל מהנשמה שיהי' הגוף חי ממנה הוא הוא כח הנשמה לא זולת זה כלל. רק שקודם שנאצל להחיות הגוף הי' אור וכח זה כלול באור הנשמה עצמה ולא הי' מקום שיקבל הגוף ממנה. וע"י מפליא לעשות נאצל הכח הזה להיות מצוי גם להרגשת הגוף וחיות ממנו. ועד"ז יתבונן המשכיל שידיעת עצמו של הקב"ה שיודע בה את כל הנמצאים כהרגשת הנשמה עצמה את הכח שהגוף חי ממנה. והנמצאים עצמן אין מרגישים זאת כלל וכלל ואף שכל חיותו הוא רק מזה. אך הוא בא מעוטף ומלובש בריבוי מדרי' ע"ד האמור באור הנשמה שמתלבש במושכל מורגש מוטבע. לכן אמר אאע"ה קוב"ה ידע בגוונא אחרא כידוע בזוה"ק פי' היש ודבר שאנ"ר ויודעים אותו בעולם קוב"ה יודע אותו לא כמו שהוא נעלם אצל הנברא אלא כמו שהוא קמי' ית'. דהיינו שהוא יש ודבר נפרד מן העצמות. אלא שנכלל כזיו במאור ובידיעתו זאת הוא מתייחד עמו. כמו האילן הגשמי הנראה לעינינו יש גמור ונפרד לעצמו. בידיעתו של הקב"ה אין מציאותו תמונתו הגשמיות הנראית לנו. אלא הוא כבי' יודע אותו מציאות צומח הכלול באלקות שישנו שם גם הוא מציאות צומח פרטי גם קמי' בהתכללות הנ"ל. וכן בדח"מ כל פרט ופרט שבהם המצוי' בידיעתינו הכל הוא מצוי בידיעתו ית' בפרט ג"כ. אך בערך אחר ותמונה נבדלת בבחי' אין והנה גדר חי מתנענע הרי תנועתו הטבעי' הגופני' אין לה מציאות של כלום בידיעתו ית'. כי הוא כבי' יודע החי בעל תנועה נבדלת הכלול באורו ית' שאין שום נ"מ כלל בין שמתנענע למזרח או למערב או לכל צד כלפי ידיעתו ית' וכמארז"ל מאי איכפת לי' להקב"ה בין שוחט מן העורף לשוחט מן הצואר וכו' ובאמת לבני נח אין שום חילוק משוחט מן העורף לשוחט מן הצואר אבל למקבלי התו' באו לידי מדה זו שהד"ע דידיעתו ית' בא להם גם בד"ת המורגש בגופני' וגשמי' ולכן מה שע"פ ד"ע אומר בתורה וזבחת ענין הזביחה כשנגלית לנו בדע"ת גילוי' הוא שתהי' דוקא מן הצואר בכל הפרטים. וכן כל משפטי התו' הן ע"פ מציאות כל הנמצאים בד"ע. אלא שלמקבלי התו' נמצא בד"ת שלהם. והיינו ודאי דוקא במה שיש לו מציאות בד"ע. אבל מה שבד"ע אין לו מציאות כלל כמו גדר חי מתנענע הנ"ל לא נמצא בו כלל משפט התו'. (והעורף והצואר יש להם מציאות גם בד"ע לפרטים מחולקים, אלא שהן בערך נבדל מד"ת וידוע בגוונא אחרא ולכן לא איכפת לי' כ"א במקבלי התו' גם בד"ת). ובזה יובן התמי' דגמ' וכי פריצותא אסר רחמנא שפריצות דתנועות מיעוך