חנה אריאל דברים שמד

הנ"ל והרי האו"כ הן הן הממציאים ההעלם הגדול שבעולמות הן הן עצמן הי"ס הם או"כ לגלות ענין האלקות דוקא על ידן. ואפי' אורות דאו"א ועו"א המאירין לעולמות הכל הארתן מתקבלת ומורגשת בעולמות רק ע"י זו"נ דוקא שמהן יוכל הדעת התחתון ג"כ לקבל יחודו, ית' שבד"ע דידיעת עצמו ית' וקמי' עצמותו ית' גם עתה עוז וחדוה במקומו וזהו חדותא דכל חדותא דקוב"ה וכו' הנ"ל כמשי"ת) וגלי' קמי' העלי' העתידה בעולמות ע"י התו' כנ"ל וז"ש בשם הוי' ב"ה הפי' הי' הוה ויהי' הכל ביחד מצוי לפניו ית' וכן למטה בישראל ע"י אנכי הוי' אלקיך כנ"ל שהוא בא בתוכם וקרבם ע"י זו"נ דוקא (כדאמרן שלעולמות א"א להתקבל שום שפע כ"א ע"י זו"נ) היא נתינת התו' להיות מצוי בהם אך בנתינת התו' לישראל נז' לעיל שמצד הגוף ונפה"ט החיונית וגם השכליות אין בהם שום התפעלות והרגשה מאור התו'. אבל באדם העליון ב"ה אף שהכלים בהון אתכסיאת כנ"ל אין זה אלא כלפי השפע וכח התהוות העולמות. אבל הכלים עצמן הרי או"ח חד בהון. וזהו אוריי' וקוב"ה מצד עצמו כ"ח. אף שבאור ושפע שבא בעולמות מן האו"כ אין אור התו' בא למטה כלל עד נתינת התו' לישראל הענין הוא כך. דידוע בע"ח שהכלים דב"ן דז"א דתיקון נתבררו מן הכלים דמלכין קדמאין מן המדרי' העליונות שבהן. וכמ"ש בכתבים שנק' אצי' ע"ש ומאצילי' קראתיך. והם עלו בתכלית העלי' ביחוד דאיהו וחיוהי. ועלי' כזו מובן מן המבואר. שהוא ענין התו' דוקא לעשות מן התהו שירד בריחוק מקום וערך משרשו יחוד גמור במהו"ע אא"ס והיינו קוב"ה לבדו במהו"ע כבי'. ואורו ושפטו מעלה מן התהו מדרי' אצי' נפרדים מקו"ח. רק שנמצאי העולם דאצי' הנפרדים מקו"ח אינן כלל יש ודבר נפרד לעצמו. וזהו ג"כ עליית הניצוצות דאו"כ דתהו שבטל מהן בחי' הפירוד הגמור דתהו כמשנ"ת ענין התהו כאן לעיל. ומה שלא הי' יכול להתברר באצי' נתברר במדרי' הבריאה להיות יש גמור לעצמו רק שהוא עכ"פ בטל לאלקות ומדריגות הביטול הן הן מדרי' בי"ע שנמצאו במדריגתן ע"י ביטול הפירוד דתהו מהן. וכן בבריאת עוה"ז אמרו על פ' ויכולו שכשבטל תהו ובהו מן העולם נגלו הדסקרסין. ועז"א כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. פי' שמלאכת שו"א וכל צבאם בששת ימי המעשה הוא דחיית התהו המלבש את או"כ דקדושה אלקי' המתעלמת בתכלית בפירוד התהו ע"י וימלוך וימת כידוע ונק' בירור ניצוצי קדושה שמתבררים ובאים אל המציאות (ממה שנפלו למטה מן המציאות) וזהו אשר ברא אלקים (בוימ"ה הראשונים דבה"ע) לעשות על ידיהן לתקן כל הניצוצות המתבררים בכיו"י תמיד חדשים לבקרים וכל היום כולו בסיבוב הגלגלים ותנועות שינויי העתים בתבונה ית"ש וכו' וכו' ואחר בירור הנעשה בוימ"ה אז באתה מנוחת השבת שהוא גילוי הדסקרסין פי' כח המח' הראשונה דאנא אמלוך וזכר יום שכולו שבת כידוע בכ"ד מעליית האל' איהי שבת וכו' ושבת עילאה דיומא כידוע וכן הוא בכל שבוע ושבוע דוימ"ה שלנו ויום השבת קודש מובן שהשבת בו הוא גילוי ענין החו' האמור. משא"כ בוימ"ה הוא בבחי' ירידה והתלבשות דכלים די"ס דאצי' לברר בירורים, מבי"ע והמברר מתלבש בלבושים וכו' כידוע אמנם ארז"ל דקוב"ה אסתכל באוריי' וברא עלמא כלומר שגם בבחי' הירידה דבירורי' הנ"ל לעשות לתקן עולם כמנהגו נוהג שהוא רק ביטול הפירוד הגדול דתהו. גם באותו מקום ובאותה מעשה אסתכל הוא כבי' לעצמו באוריי' היינו שיהיו הבירורים מכוונים אל מ"ש בתו' כידוע במארז"ל מה כתיב בה וכו'. והסתכלות זאת היא הסיבה הגורמת הכנה בעולמות. שיוכלו בסוף יומיא לעלות לשלימות העליון (דתו' הנ"ל) אף שאין הארת הסתכלות זאת מתגלה בעולמות כלל וכלל לא אעפ"כ בא מזה התועלת שכאשר יעבודו בנה"א עבודת התומ"צ יעלו העולמות בעא"ע הנ"ל ויש להתבונן בזה דרך דמיון מכוונת המצות שמכוונים. עובדי ה' בנשמתם