חנה אריאל דברים שלט

תקוה ע"י בחי' אדעה והוא ענין המשכת בחי' המוחין דגדלות במדות עליונות דאצי' כמ"ש בכתבים ע"פ וידע אלקים. שע"י המוחין דגדלות בנקל לעשות אותות ומופתים כענין מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק דהיינו רק שינוי הצירופים כמ"ש במק"א באריכות שהוא ע"ד מ"ש בגמ' מתחלה ונינוה נהפכת אמר לי'. אם לא היו עושים תשובה היו נהפכים כמהפכת סדום וכו' וע"י התשובה נשתנה הכונה שנהפכו למוטב והיינו נמי ונינוה נהפכת. ועד"ז מבואר בכ"ד ענין שינוי הצירופים עי"ז משתנה הגזירה שנגזרה בידיעת עצמו ית' להיות מתגלה למטה בשינוי ע"י צירופים. ולכן ארז"ל ילך אצל חכם שיש לו מוחין דגדלות שיוכל לעורר למעלה ג"כ בחי' מוחין דגדלות במדות עליונות שהן צדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ בשינוי הצירופים שאף שלמעלה נגזר עליו מות ישונה הצירוף למטה להיות לו תיקון למטה שיחי' [כי ענין המות שנגזר למעלה אינו נק' מות כ"א בערך ענין בנין המל' כנ"ל (שהוא כענין ידיעתו הנ"ל בענין ארדה נא) שהרי אמרו צדיקים נכתבים לאלתר לחיים ורשעים נכתבים לאלתר למיתה. והרי הצדיק שהגיע זמנו ליפטר מן העולם ולעלות לישיבה של מעלה זה נקרא ג"כ שנכתב לחיים. ורשעים גמורים אף שיחיו בעוה"ז בהצלחה וטובה כענין ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו זה נק' שנכתב למיתה כלומר שנדחה ממקור החיים אבל הצדיקים נכתבים לאלתר לחיים פי' למעלה זכו לאור פני מלך חיים עפ"י בנין המל']. וז"ש בגמ' כאן לצבור דהיינו שהתשובה מגעת לבחי' המדות כענין תשוב ה' עילאה לגבי וא"ו (והמדות נק' צבור ורבים כי רבים שלשה היינו ג' קוין דמדות) והיינו ענין בחי' המוחין דגדלות לשנות הצירופי' כנ"ל, ובזה"ל שמענו בלאדי כאן ליחיד הוא בחי' תשובה דיחידה ליחידו ש"ע. כאן לצבור לבחי' הג' קוין דמדות. וביאור הענין כאמור וגם יובן עפ"י פירוש הפשוט דבעשי"ת שהתשובה היא בבחי' יחידה אפי' יחיד יכול לגרום תוס' ברכה בבנין המל' בערך בחינתו וממילא יכול לגרום מזה על כל העולם אבל התשובה דאח"כ היא מגעת רק למדות העליונות שהן הצדק ומשפט לאנהגא עלמין והעולם נידון אחר רובו דוקא אין תשובת היחיד מועלת על הכלל וז"ש בגמ' לפי פי' הפשוט כאן לצבור מועלת התשובה. לתקן במדות עליונות הנהגה חדשה אבל היחיד א"י לתקן הנהגה חדשה אף שיוכל להועיל לעצמו ע"ד שינוי הצירופים הנ"ל. ועפי"ז יובן גם ענין הפסוק השמן לב העם וכו' והקושי' הנז"ל. דהנה ארז"ל כשיש דין למטה אין דין למעלה. ולכן לפי הפגם הגדול שפגמו אז למעלה הי' רצה"ע ב"ה שירד הדין למטה דוקא כפי שיתוקן הדין מהפגם שעשו למעלה. וע"כ אמר השמן פן וכו' ושב ורפא לו כי רבים הם ויכולים לשנות ההנהגה לטוב להם למטה לגמרי ולא יתבטל הדין ח"ו למעלה לכן השמן וכו' ויעשה בהם הדין למטה ויתבטלו הדינין למעלה

ואחר כ"ז יש לבוא אל ענין הפסוק זכור ימות עולם בינו וכו' דלשון יחיד ולשון רבים היינו כאן ליחיד כאן לצבור. הנה ידוע בסה"ק וזהר שביוהכ"פ אימא עילאה גליאת אנפהא ועי"ז הוא ענין סליחת העונות ומל' מקבלת ממנה ה' עינוים ובעי"כ מצוה לאכול כי אז המל' מקבלת מבינה בחי' האכילה לחזק הכלים שלה. קצת ביאור לדברים הללו. עד"מ המלך שצוה לבנו על איש אחד שלא יתקרב עמו כלל וכלל. ועל התקרבות בדבור בעלמא יענש כך. ועל שארי מיני התקרבות יהי' העונש כך וכך. ונתן בפלילים לדין את בנו על כל הדברים האלה ומה שיתחייב הבן הן לענוש נכסין ולאסורין יהי' הכל ע"י האיש ההוא שנצטווה הבן על הריחוק ממנו. ועל כל קירוב וקירוב עמו שנים ישלם לו אם הקירוב גדול התשלומין גדולים ואם בדבר חיצוני'. התשלומין בחיצוני' ואם באיזה פנימי' ישולם ג"כ מערך ההוא. ולעת משפט בא האיש ההוא למקום המשפט לתבוע מבן המלך כנגד כל הקירובים שעשה לו. והמלך המשפט אשר הקים מדת המשפט בבית דינו צוה עליהם לדון דין אמת וצדק. ואחר אשר הפסק דין קרוב לגמרי בא המלך