חנה אריאל דברים שלו

כח ההסבר אז אין מוסיף בכח למודו עם התלמידים רק שהם מבינים כ"א לפי שכ כאלו היו רואים הדבר חכ' כתוב באותיות הכתב. והנה ארז"ל לא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין ואחר מ' שנין קאים אדעתי' והיינו על כרחך שבתוך הדבורים דלשון רבו (כמ"ש חייב אדם לומר בל' רבו) גנוז בהם דעתא דרבו ממש ולכן יוכל התלמיד למיקם עלי' אחר מ' שנין עכ"פ. והיינו דוקא בתלמיד עם רבו שהתלמיד שפתותיו נוטפות מור ובטל לרבו וחפץ ומשתוקק לתלמודו של רבו. ומבקש אותו שילמוד עמו שאז הרב שיש לו כח ההסבר פונה א"ע אליו ללמדו. אז נמצא בדבוריו של הרב גם דעתו דרבי'. אבל בל"ז אף שיוכלו השומעים דברי החכ' מהחכם להבין איזה השכלה מדבריו אין בזה דעתו דרבי' כלל ואפי' לאחר מ' שנין לא יוכל למיקם עלה אלא כאו"א מבין מעצמו לפי ערכו ומדריגתו. והנמשל מזה יובן בדבר ה' שממנו שמים וכל צבאם וכו' נעשו ליש ודבר לעצמם כמו הולד הנולד או הפרי שנפרד מכח הצומח ונתלש ממקום גדולו שיש להם איזה כח ותנועה לעצמם כן הוא בדבר ה' אף שששת ימים הן לעולם בבחי' סובב את כל הנמצאים והוא עיקר התהוותם גם עתה אך כח מדת המל' (שהוא מדת ההתנשאות וכמ"ש במק"א המשל מחול שסביב לימים ונהרות) שענין מדה זו ידוע דאין מלך בלא עם שיש להם כח עצמם לעשות דבר לדעתם וצביונם דוקא הוא מצמצם מאד את כח המהווה אותם (שאותו הכח א"א להם כלל להשיגו ולהרגישו שאם היו מרגישים אותו היו חוזרים לאין ואפס ממש כמו קודם שנתהוו שהרי לגבי הקב"ה אין שינוי כלל בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע) עד בכדי שיוכלו המתהוים להרגיש מציאות עצמם כל או"א לפי ערכו ומדריגתו בין בדצח"מ וכוכבים ומזלות והיכלות וכן חילופי המדריגות בין עולם העשי' הגשמי' לרוחני' ועולמות יצירה ובריאה וכו'. שכל מדרי' עליונה אין בה עוביות וחומריות ויש שבמדרי' התחתונה ממנה. וה"ז כמשל הנ"ל שהתלמידים השומעים מהחכם שלומד לעצמו או שאין לו כח ההסבר מבינים כ"א לפי שכלו לבד. ומדעתי' דרבי' אין להם כלום. והרב שלומד לעצמו (או אפי' עם התלמיד בלא כח ההסבר הנ"ל) באותה מדרי' שעוסק בלמוד לפניו גלוי הכל גם בדבוריו. (וזהו כמו מ"ד פרצוף רק שדבוק עמו ואינו דבר בפ"ע שיוכל גם מי שא"י אותו לדעת את הפרצוף). אך השומעים אין מבינים בלל וכלל מה שגלוי לפני הרב גם בתוך הדיבורים. (ולענין ב' המדרי' דזנב ופרצוף יובן ממ"ש במק"א המשל ממי שמתפלל בכונה כדעת הרמב"ם או בכונה כדעת הטוא"ח שלענין התפעלות השומעים התפלה יש חילוק גדול ועי' מ' השו"ש) ומזה יובן גם למעלה בנמשל שקודם בנין בחי' המל' שהוא דבר ה' הנ"ל (כמשל כח ההסבר) בחכ' שבדבור ובינה שבדבור וכל המדות אין גלוי בעולמות כלל ענין האלקות ממש אף שמדרי' העולמות הוא זה למעלה מזה בזכות ודקות. (רק שיוכלו לידע שיש מהווה אותם כמו ידיעת הפיליסופים שאינה מגעת אפי' עד ענין השגת מציאותו כמ"ש במק"א) אבל אין בזה שום גילוי, משם הוי' ב"ה עד שנברא אדה"ר ואמר שיר ה' מלך נגלה עליו גם בהשגת גופו ענין האלקות (שכל ענין גילוי כבר נת' שאינו אלא מבחי' המל' כי הוי' דז"א הוא סוכ"ע ופני לא יראו). והיינו שנעשה המל' פרצוף בפ"ע שגם מי שא"י לראות הפרצוף דרכורא ז"א מקבל אעפ"כ הגילוי דמדת המל' ונתחדש בזה שמדת המל' מגלה בעולמות גם מבחי' הוי' דז"א סוכ"ע ובדרך הסבר היינו לפי שנבנית המל' מעשר מלכיות דז"א לכן כח הגילוי דמל' מגלה גם בחי' ז"א שבה. ובמשל היינו כדעתי' דרבי' שבתון ה ידוע דבכל ר"ה זכרון ליום ראשון

והנה ומבואר בפע"ח דמחמת חטא אדה"ר צריך שהות זמן עשרת ימר תשובה וכו' עד שמ"ע. וזהו ענין הנסירה להיות המל' (נוק' דז"א) בחי' פרצוף בפ"ע כנ"ל הענין