חנה אריאל דברים שלד

הברית קיימא לעד. וזהו ענין התוכחה שבפ' הקודמת שנק' דברי הברית שלא יטוש ה' עמו שגם אם יפנו אחרי אלקים אחרים לעבדם ובאו עליהם כל האלות האלה ושבת עד ה' אלקיך אל הדביקות והאחדות בה' אלקי ישראל. וזהו דברי הברית של התוכחה שהבטיח הקב"ה שלא יניח את ישראל להיות נפרדים ממנו ח"ו אלא בעל כרחם ע"י התוכחה ושבת עד ה' ושמעת בקולו. וזה הוא הדביקות דמדרי' עושה נפלאות לבדו בישראל ובחי' זו נח' שהוא רק כמו שבידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים (אלא שבא בבחי' העולמות לעצמן ע"י וברוך שם כבודו לעולם כנ"ל). כמ"כ הוא ענין האלה שיבוא הכח המכריח את בנ"י לשוב אליו בבחי' כח העולמות ממש ככל הקללה הכתובה וזה נק' אלה שהוא התגלות הברית בעולמות והיינו קובה"ו. וע"י הברית והאלה סופן של ישראל שישובו אל ה' והוא יהי' להם לאלקים ויהי' יחוד קובהו"ש בתחתונים שהוא כנ"ל ענין התפעלות אלקית מורגשת עם קיום התומ"צ כנ"ל וזה הוא בא"י דוקא ששם מקום השכינה וקיום כל המצות. וכ"ז הוא אחר התקון שעשה מרע"ה לתקן פ' העיקרי למעלה שיוכל לבוא למטה כנ"ל. וז"ש אתם נצבים היום כולכם כנ"ל בכדי לעברך בברית ובאלה שעי"ז יהי' יחוד קובהו"ש בתחתונים בבואם לא"י. וכפי הדרש הנ"ל אימר אתם נצבים היום כולכם בר"ה שזכר כל המעשים לפניו בא ונק' המלך הקדוש כנ"ל. אבל ישראל אמר להם הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו' ככל הנז"ל. עי"ז אתם ביחוד ובפרט נצבים לפני ה' אלקיכם בשביל לעברך בברית ה' אלקיך וגו' שהוא הזווג בשמ"ע. כי אחר יוהכ"פ פוסקים מלומר המלך הקדוש לפי שבחי' הנוק' כפי מה שנבנית בעשי"ת יורדת לעולמות דוקא ונמשכים לה החסדים והשפע בבחי' ומדרי' עולמות ומקריבים בסוכות ע' פרים להביא השפע במדרי' עולמות גם בחיצוניות העולמות דע' שרים ובממע"צ פר א' לעמא יחידאה שהוא יחוד קובהו"ש שאינו אלא בישראל דוקא וזהו לעברך בברית ובאלה וכמשנת"ל היינו חדוש הכח בישראל לקיים תומ"צ בבחי' התפעלות אלקות דוקא והוא יחוד קוב"ה ושכינתי' בתחתונים

פרשה האזינו

זכור ימות עולם וגו' אפשר לרמז בזה הפסוק ענין עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. וידוקדק מה שכל הכתוב נאמר בלשון יחיד רק בינו שנות דור ודור נא' בלשון רבים. וגם השינוי בין שנות דור ודור לימות עולם. וגם מ"ש שאל אביך ויגדך ולא אמר ויגד לך כמו שאמר זקינך ויאמרו לך הנה בר"ה אומרים עד אחר יוהכ"פ המלך הקדוש מלשון קדוש ומובדל מערך עולמות וכן אנו אומרים ובו תנשא מלכותיך. ולכאורה הלא אדרבה בר"ה זכר כל המעשים לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם וכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרון שזה לכאורה מורה שאדרבה הוא' מתחבר לעולמות. ועוד איך תיכף אחר יוהכ"פ שבשעת נעילה אי' בכאריז"ל שהמל' עולה לעתיקא שהיא עלי' יותר עליונה מכל עשי"ת תומ"י פוסקים מלומר המלך הקדוש. בגמ' פ"ק דר"ה אר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם שנא' השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו' ולבבו יבין ושב ורפא לו ואיזהו דבר שצריך רפואה היינו גז"ד וכתי' ושב ורפא וי"ל למה אמר השמן וכו' פן וכו'. הלא כתי' החפץ אחפוץ במות רשע הלא בשובו מדרכיו וחי' עוד שם בגמ' מיתיבי שב בנתיים מוחלין לו לא שב בנתיים אפי' הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו ומשני כאן ליחיד כאן לצבור כתיב שובו אלי ואשובה אליכם וי"ל בשלמא שובו אלי אף דלאפ"מ אך האדם אם הולך חשכים ח"ו הרי הוא פונה עורף כמ"ש כי פנו אלי עורף אבל לגבי הקב"ה איך שייך לומר ואשובה. הנה ידוע בסה"ק