חנה אריאל דברים שכב

תלמידים המבינים). ויש עוד בחי' י"ס דנוק' הנק' שכינה והיינו כח המקבלים לקבל הגילוי הנגלה מבחי' דכר הנ"ל ונק' ג"כ בציור אדם בל' כלים בכל המדריגות בפרטי פרטיות בפנימי' וחיצוני' וערכי המדרי' דעולמות בי"ע כנ"ל בבחי' דכר כן הוא ממש בבחי' נוק' וע"ז אומר הכתוב בנים אתם. ויש בהם מב' הבחי' הנ"ל. בחי' דכר הוא הנק' עצם היהדות שבלא שום טעם מושג ומובן. והוא כח המס"נ שיש לכאו"א מישראל שלא ליפרד כמ"ש ברא כרעא דאבוה וכשם שא"א להרגל שיפרד הוא בעצמו מהראש כן א"א לעצם היהדות ליפרד מיחודו ית'. רק שיש בזה כמה וכמה מדרי' יש מי שאין המס"נ שלו מגיע רק שלא לכפור בה' לגמרי ולא יותר. ויש מי שיגיע לו כח המס"נ למנעו מביטול המצות בסו"מ וע"ט. וידוע שיש בקיום המצות כמה וכמה מדרי'. וכן בענין ההתקשרות ודביקות בהכרת אלקות מטבעיות נר"נ האלקי' מבלי שום דעת והשגה גלוי' בחב"ד ומדות. וע"ז נא' זכור לדכורא שבחי' זו באה מבחי' דכר הנ"ל וצריך לזכור עלי' תמיד כי מעצמה היא בהעלם בגופו ונפשו החיונית הטבעיות בעיות ואפי' בנפש השכליות הטבעיות היא בהעלם לגמרי. ויש ג"כ בנר"נ דישראל מבחי' הנוק' הנ"ל דהיינו להיות ענין האלקות בגילוי בחב"ד ומדות שלו וכמ"ש וידעת היום וכנ"ל וכן ואהבת את ה' וגו' את ה' אלקיך תירא וכנ"ל שהן מצות שאין להם זמן מיוחד. וע"ז נא' שמור לנוק' שכאשר יחפש האדם מצות הללו ימצא אותם בגילוי בנפשו כענין הכתוב אם תחפשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. רק שצריך לשמור גילוי הזה בקרבו שלא יסור ממנה. ובעבודה זו דבחי' הנוק' הוא ענין עשיית העולמות (דצלותא דמיושב כנ"ל). וע"ז נא' ויקחו לי תרומה כמ"ש בזוה"ק שהוא ענין עליית הנוק' בנפש ובכללות העולמות. ואמר הכתוב מאת כל, איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ופי' בזוה"ק כל איש הוא בחי' יסוד דדכורא אשר ידבנו לבו לב הוא בחי' המל' נוק' ותדיר ידבנו לבו הזה וישתוקק אל בהי' כל איש הנ"ל למעלה ומיני' תקחו אתם למטה את תרומתי וביאור הדברים ע"פ מ"ש בהקדמה בפע"ח עבודת העלולים הרוחני' למעלה קבוע ועומד לא יחסר ולא יעדיף ועי"ז מתחדש בכל יום תמיד גילוי אא"ס בעולמות אך עבודת בנ"י למטה היא גורמת גילוי אא"ס ב"ה למעלה ולמטה בתוס' מרובה עד אין קץ ושיעור יותר ממה שפועלת עבודת העלולים הרוחני' יעו"ש. והיינו עבודת בחי' הדכר למעלה הוא כנ"ל שע"י בחי' האו"כ נמשך בחי' אא"ס בנפש ובעולם בבחי' ההעלם וכמ"ש בכתבים עמ"ש בגמ' חייב אדם לברך בכ"י מאה ברכות דקאי על אדם העליון בבחי' דכורא הנ"ל (ולכן גם האדם התחתון חייב בזה וענין ההמשכה בנפש הוא לתקן ענין עצם היהדות כנ"ל. וההמשכה בעולם הוא כידוע שלפעמים עניני עסקי העולם מראים בחוש על ההשגחה הפרטיות וכי טוב ה' לקוו וגו' ולפעמים העולם חשך בעד כל זה ודרך רשעים צלחה וכו' כידוע וזו היא ברכת האדם העליון אף שהוא למעלה מעלה וכמשי"ת אעפ"כ כשמתוסף אור למעלה בשרשי העולמות גורם תוס' ברכה גם בעסקי העוה"ז למטה ועבודת בחי' הנוק' למעלה הוא להוסיף תת כחה ואורה בעולמות דהיינו בחי' המשכת אלקות בגילוי בעולמות עד שעי"ז יתעלו העולמות למקורם ושרשם והיא היא עליית הנוק' עצמה מהעלמה בעולמות כמ"ש אכן אתה (אתה נק' בחי' המל' כמ"ש בזוה"ק ובספרים) אל מסתתר בעולמות וצריך לחפש אחריו כנ"ל זו היא עבודתה להמשיך הגילוי ולדחות ההסתרה. וזו היא עלייתה ממש לידבק בבחי' כל איש הנ"ל וזהו אשר ידבנו לבו תדיר כי המל' משתוקקת תמיד לזאת כמ"ש אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל וכמ"ש בכתבים. אך לפי שהדו"נ הנ"ל הם בחי' אלקות ממש, והתהוות העולמות מהן הוא בבחי' מאין ליש שהוא הפלגת הבדלת הערך ע"כ גם הבא בעולמות תוס' אור וכח מחמת עבודתם במדריגתם שהוא