חנה אריאל דברים שכא

שמו"ע אומרים אד' שפתי תפתח הרי הפתיחת פה היא מה'. ופי יגיד תהלתך היינו שהדבור הוא דבור פה האדם עצמו דוקא. ב' כתי' הרחב פיך ואמלאהו ואמרו בגמ' בד"ת הוא דכתיב. הרי פתיחת הפה הוא מן האדם עצמו. והמילוי הוא הדבור הוא דבר ה' זו הלכה. ובגמ' כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו וכו' אל תקרי הליכות אלא הלכות. הלכות הן דבר ה' כנ"ל (ג) והליכות עולם הוא ענין עליות העולמות. והוא בסדר התפלה מן התחלה עד שמו"ע כמ"ש בסדור האריז"ל תפלת העשי' תפלת היצי' תפלת הבריאה ונק' צלותא דמיושב הוא עלי' ממדרי' למדרי' בנפש ובעולמות עד שמגיע לתפלת שמו"ע שאז הוא באצילות נק' צלותא דמעומד לפי שבאצילות הוא כעומד לפני המלך כמ"ש בגמ'. והוא רק ברוך אתה ברוך אתה כ"פ והיינו המשכה מלמעלה למטה וכמ"ש בסדור שער התפלה שהיא המשכה בנפש ובעולם כמש"ש וכמשי"ת אי"ה, ואי' בזוה"ק מלין דנוק' מיושב מלין דדכורא מעומד

ביאור הענין. הנה כתי' בנים אתם לה' אלקיכם פי' ישראל נק' בנים לשני השמות הוי' ואלקי', וכל נר"נ ונר"נ מישראל כלול ויונק מב' הבחי' הללו. וענין ב' השמות הוא ענין קובה"ו. קוב"ה נק' בשם הוי' ושכינה בשם אלקי'. ונק' ג"כ דכר ונוק' והם אב ואם לנש"י. והמשל דדו"נ הוא ענין משפיע ומקבל. ויובן עד"מ מחכם גדול שמבין מעצמו כל החכמות שבעולם כמו חכמת התכונה שהיא החכ' שישנה כבר בעולם בסדר מצב ומהלך הגלגלים והכוכבים ואין יודע אותה רק החכם וכן חכמת הטבע וכה"ג שהחכ' ישנה בעולם אבל נעלמה מעין כל. והחכם הגדול מבין אותה מעצמו. אין זה נק' גילוי כלל מהחכ' אף שלהחכם היא גלוי' מ"מ לגבי העולם שוה מציאותה בעולם למציאותה בדעת החכם הכל נעלם מעין כל מי שאינו חכם כמוהו וה"ז שהחכ' לא באה כלל לגילוי. אלא החכם הגדול מכיר אותה בהעלמה. ואם החכם מגיד את הדברי חכ' לתלמידים אז נק' שמגלה את החכ'. אף שהתלמידים אין מבינים היטיב מ"מ נגלה להם ענין החכ' מה שלא היו יודעים כלום מקודם. ואם החכם יש לו כח הדבור וכח ההסבר היטב אז יוכל ללמדה לתלמידים שיבינו גם המה הבנה טובה בכל ענין החכ'. הנה החכם נק' בחי' דכר ומשפיע שפע גילוי החכ' לתלמידים המקבלים. והתלמידים היכולים לקבל או מקצת הגילוי באופן הא' הנ"ל או גילוי גדול באופן הב'. כשיש לו כח הדבור וכו'. מה שאין זולתם יכול לקבל כלום רק התלמידים שיש גם בהם כח מיוחד דהיינו כח לקבל ולהבין מה שמגידים להם אז הגדת החכם נק' בשם גילוי. אבל אם אין נמצאים אפי' תלמידים שיכולים להבין עכ"פ אז אף שהחכם אומר ומגיד הד"ח אין זה נק' עדיין גילוי כלל (אף שאצל החכם נק' זה גילוי ממש). וככה יובן דהנה ידוע שבמח' א' נבראו כל העולמות ומ"ש נבראו אין זה בריאה ממש שהרי אמרו בעשרה מאמרות דוקא נברא העולם. אלא המח' הא' היא המח' הקדומה שעלה במח' לפניו לברוא עולמות ועדיין לא הי' מקום לעמידת העולמות כמ"ש בע"ח. וכדי להיות בריאות עולמות יש ודבר ממש נתייחד אוא"ס ב"ה בבחי' או"כ די"ס דאצי' והוא הנק' קוב"ה (ובחי' דכר). וה"ז כדמיון החכם המכיר החכ' בהעלמה ומגיד אותה. ככה בחי' הכלים דאצי' מצמצמין ומלבישין את האורות עד שיהי' מקום למציאות העולמות בבחי' יש ודבר ממש שזהו בחי' הדבור של החכם. מובן שיש בהכלים הללו כל פרטיות ופרטי פרטיות הבחי' הנמצאים בעולמות מקטן ועד גדול איש לא נעדר. וידוע שהעולם בכללות הוא כמו ענין ציור אדם מראש ורגל וכל האברים פנימי' וחיצוני' ולכן נק' הכלים דאצי' בשם אדם היושב על הכסא לפי שיש בו כל פרטי הבחי' כנ"ל. ויש למ"ד כלים נגד ג' עולמות בי"ט הפנימי' מאירים בבריאה גילוי כל הפרטים שבעולם. ואמצעיי' ביצי' וכו'. וכ"ז הוא אדם בבחי' דכר דוקא שגם שלפניו נק' גילוי עדיין אין זה גילוי כלל בערך העולמות עצמן (כמו הגדת החכם כשאין