חנה אריאל דברים שיז

מדת המל' דאלקות (שזהו ממש כדמיון הלבנה הנראית בגשמי' שהוא מהשתל' מדת וספי' המל' למעלה) מקבלים פני אבשב"ש פב"פ להדיא בגופם ע"י קיום התומ"צ כמו שמקבלים בנשמתם ע"י הכונה כנ"ל ולכן צריך המלך להיות כמ"ש שום תשים שתהי' אימתו עליך ולא ימרה את פיו בדבר גדול וקטן. וכן צריך לתת לו מס כמ"ש בשמואל א' וזה משפט המלך וכו' בכדי שיהי' המלך שפוי בדעתו ולבו בהרחבה וכלום חסר מבית המלך שאז הוא מוכן לקבל אור פני מדת המל' דאלקות כמארז"ל אין השכינה שורה מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה וכו'. ועוד אמרו כשאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני וכו'. ולכן נא' מלך ביפיו תחזינה עיניך דוקא שלא יחסר כל לו שאז תשרה בו או"פ מדת המל' דאלקות כאמור (וכן הוא במלכי השרים שצ"ל דוקא כלום חסר מבית המלך ואיש לא ישנה אחרי דברו כלל. והוא ישים גם חוקים ומשפטים בכל הנהגת המדינה כפי רצונו וחכמתו כמו בחי' מוחין דגדלות שמנהיגין את כל עניני האדם כנ"ל. משא"כ בישראל יש משפטי התו' דוקא בכל דבר וכדלקמן) עד שיוכלו עמו בנ"י לקבל ע"י הקבלת פני אבשב"ש ע"י תומ"צ. ולכן אין המלך צריך לעדות והתראה כמש"ל במח' ארץ קדמה שאלמלא בחי' המל' לא הי' עולה במח' להיות התפשטות וירידת אא"ס ב"ה למטה לחדש מציאת יש ודבר נפרד רק מחמת שעלה ברצונו אנא אמלוך כידוע וכן הוא במלך ישראל שע"י דוקא ימצא הכח להקבלת פני אבשב"ש בגופם להדיא. לכן צריך לדחות מפניו כל דבר המחליש דעתו ומונע מלשרות עליו או"פ מ"ש. וכבר אמרנו שבזה ארץ קדמה והיא עיקר הכל ולולא שקדמה הארץ במח' לא היו נמצאים השמים בפ"ע בשכלול. וככה אם לא יתוקן אור פני המלך ביפיו בלי שום מונע ומחשיך אורו כנ"ל לא יכון הקבלת פני אבשב"ש ע"י התומ"צ כנ"ל והיינו דוקא מה שנוגע למלך בענין מלכותו. אבל בדברים שבעם בין אדם לחבירו ובינו לבין קונו הוא כענין לשכלול שמים קדמו. שהעיקר הוא חוקים ומשפטים דתומ"צ שהן ארחות הוי' ואברין דמל'. וע"י כחו של המלך כנ"ל יקבלו אור הזה בבחי' הקבלת פני אבשב"ש. ובזה יובן מ"ש לא אותך מאסו כי אותי וגו' כי הם אמרו תנה לנו מלך לשפטינו דוקא שהחוקים ומשפטים להנהגת כל הדברים אפי' שאינם נוגעים לבחי' מדת המלוכה דמלך ישראל. ולכן הוא אומר לא אותך מאסו לקבל על ידך אור כח ועוז גילוי שכינה. אלא אותי מאסו שאינם חפצים כלל בהקבלת פני אבשב"ש עפ"י משפטי התו' ומצותי' כ"א לשפטינו ככל הגוים כנ"ל ובהג"ה. וזה לא יתכן דלשכלול שמים קדמו כאמור. והנה ידוע בענין יחוד קובהו"ש פב"פ הוא שיש בחי' פנים ואחוריי' ופניה למעלה וע"י הפנים שלה למעלה הוא היחוד השלם דפב"פ ואין כאן מקום ביאור דברים הללו ומבואר במק"א. ודרך כלל ענין הפנים ואחוריי' הוא השמות דמ"ה וב"ן. ב"ן הוא בנין עולמות שזהו בחי' אחוריי' דספי' עליונות ומ"ה הוא ד"כ בחי' פנים שהוא בחי' גילוי הביטול לאא"ס ב"ה יחיד ומיוחד ב"ה (אף שבאמת גם בב"ן יש פנים וגם במ"ה יש בחי' אחוריי' ומבו' הכל במ"א) אולם בבחי' הנז"ל בענין אור הלבנה כאור החמה ויהי' התגלות יחודו ית' למטה כמו למעלה ממש שזהו ביום ההוא דוקא כנ"ל דהיינו בחי' עתיקא שכולו פנים וזהו"ע שמים וארץ כא' נבראו כי חפץ חסד הוא בעצמותו וע"י התורה וישראל כנ"ל. וזהו מ"ש וכתב לו את משנה התו' וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו כלומר שע"י ימשיך גם ענין הנ"ל דשמים וארץ כא' נבראו שהוא ע"י כי חפץ חסד הוא בעצמותו שבמדות דא"א שיאיר להדיא במלכותו. וזהו יאריך ימים ממדות דא"א על ממלכתו ויהי' הוא ובניו אמר הוא היינו בחי' הפנים דמ"ה ובניו היינו בחי' האחוריי' דב"ן כנ"ל שיאירו שניהם להדיא בקרב ישראל: