חנה אריאל דברים שטז

יובן ענין מ"ש במ"א הקושי למה בכל מצות חמורות שבתו' אין העובר עליהן חייב אא"כ עשה בעדים והתראה. ובמלך המורד, במלכות בין בדבר גדול בין בדבר קטן ובלא שום עדות והתראה אם לפי דעת המלך יתברר לו שפלוני עשה נגד רצונו מותר לו להרגו כמו שמצינו בשאול ושלמה, וגם הקושיא דלעיל במ"ש לא אותך מאסו וגו' כי הנה ענין המלך במדינה הוא שעל ידו נמשך השפע אשר חלק ה' לשר של אותה המדינה והשר הוא כללות החיות של כל הדצח"מ של מדינתו. ונמשך מרוחניות השר לגשמיות הדצח"מ ע"י המלך. והחילוק שבין כשיש במדינה מלך מושל ובין כשאין שם מלך וכל איש הישר בעיניו יעשה הוא כמו הפרש וחילוק בין קטנות וגדלות באדם פרטי כידוע שגם הקטן יש לו שו"מ רק שאין השכל מושל על המדות שאין השכל אלא כמו עין הרואה ולב חומד וכו' וכמ"ש בכ"ד באריכות. אבל שכל שבבחי' הגדלות (שהוא בא מאו"א שלמעלה מבחי' ז"א בעל ט"ס אפי' בבחי' הקטנית כידוע בע"ח) השכל מושל על המדות יהמוח שליט על הלב להטותו כרצונו ולכן הקטן אינו בר עונשין כי אין לו כח הבחירה על טבע מדותיו וכו' כמ"ש בכ"ד. וככה הוא שכשאין מלך במדינה הרי כל בני המדינה מקבלים שפעם מהשר בשוה גדוליהם וקטניהם מפרצוף השר עצמו שיש בו בחי' ראש ורגל וכו'. וא"כ אין מקבלים רק בבחי' הקטנות. ואין בה רק בחי' שפע מהשר ולא הארה עצמיית ממש. כי גם השר הוא בבחי' קטנות וקטן אינו מוליד ואין המוח שליט כנ"ל. אבל ע"י המלך נמשך מן בחי' כח עצמי שבשר לדצח"מ דמדינתו. והוא בחי' קירוב גדול מעצמות השר בתוך שפעו לדצח"מ. ומזה יובן גם במלכי ישראל שהם מרכבה לבחי' מל' דאלקות שכשיש מלך בישראל יש קירוב גדול ביותר גם לבחי' שכינה שרויה בישראל וכמשי"ת. אמנם בישראל נא' וה' אלקיכם מלכיכם. שהקב"ה מניח העליונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל ע"י הנשמה המכרת את בוראה שבקרבם (מחמת הכריתות ברית עם האבות להיות להם לאלקים ולזרעם אחריהם ועל דברי הברית שבמ"ת) והם מקבלים עליהם מ"ש בעול תורה ועבודה וקיום המצות וע"י קיום התומ"צ נעשה יחוד קובהו"ש למעלה וכאו"א מקבל מאור היחוד הזה לפושע"ד לפי כח הנשמה בכונה לש"ש וכשמקבל עליו עומ"ש בגילוי במוחו ולבו ובהתפעלות לדבקה בו ית' ע"י קיום התומ"צ זהו נק' שמחזירים פב"פ למעלה ואח"כ ע"י קיום התומ"צ בפו"מ נעשה היחוד למעלה פב"פ ומקבלים ישראל למטה אור היחוד דפב"פ ע"י נשמתם כנ"ל. ולכן אין ישראל צריכים כ"כ למנות עליהם מלך כי יכולים לקבל בחי' העצמות דמלכות שמים ע"י היחוד דפב"פ כאמור אך מצות ה' עליהם שאם יאמרו אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. פי' שירצו לקבל להדיא בגופם אור פני המל' (ככל הגוים שמקבלים פנימי' ועצמיות של השר שלהם בקירוב כנ"ל) ולא ע"י הנשמה לבדה. אמר הכתוב שום תשים עליך מלך וע"י יקבלו אור הפב"פ שלמעלה ביחוד קובהו"ש. ואף שהמלך אינו אלא מרכבה לבחי' מדת המל' שנק' שכינה אעפ"כ ע"י שמקבלים אור פני המלך בגילוי בגופם והוא מרכבה לבחי' שכינה היינו שמקבלים אור קוב"ה עצמו המתייחד בשכינתו. כמו שידוע בענין קידוש הלבנה שארז"ל תדבר"י אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים דיים ואמר אביי הלכך נמרינהו מעומד. וידוע מ"ש בזוהר מילין דנוק' מיושב מילין דדכורא מעומד א"כ הרי קורא ראיית אור הלבנה שהיא ודאי בחי' נוק' בשם הקבלת פני אביהם שבשמים בחי' דכורא. אלא שבראיית אור השכינה (בחי' נוק') בזה הדבר הם מקבלים פני קוב"ה (בחי' דכורא) (והמבין יבין דהיינו מחמת יחוד הספירות במהו"ע אא"ס המאציל ב"ה דלאו מאמא"כ וכל עיקר ענין הספי' באו"כ רק להמציא גילוי אא"ס ב"ה במקום היש ונפרד מקו"ח כנ"ל ובכ"ד א"כ בחי' מדת המל' היא כח הקבלה לגילוי אא"ס הבא ע"י הספי' ומדות דדכורא). וכן הוא בראיית פני מלך ישראל שהוא מרכבה לבחי'