חנה אריאל דברים רצז

דוכתי הלשון משריין ורתיכין. משריין הם חיילות המשוטטים בעולם כתרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי ורתיכין הן לשון מרכבה בל' תרגום ויאסור יוסף מרכבתו וטקיס ית רתיכוהי. והן חיל המלך הנצבים עליו ועומדים לפניו תמיד על משמרתו ומשמרת היכלו וחצר הפנימי והחיצונה והן נקראים מרכבה. אף שענין המרכבה הוא שעל ידה נמצא במקום אחר חוץ למכון שבתו. הנה גם הנצבים עליו כנ"ל נק' מרכבה לפי שגם הם מעתיקים התגלות כבוד מלכותו העצמי לזולתו דהיינו בחי' התגלות חוץ לעצמותו של המלך שע"י עמידתם לפניו באימה וביראה ובביטול גדול דעומד לפני המלך הרי זה גופא הוא התגלות מכבוד מלכותו שבעצמותו. ועוד שהם משמשים את המלך עצמו ומתקנים תיקוני דמאריהון לכל מה שצריך בין מה שצריך לגופו או למלבושיו או לכלי תשמישו. וכדי להבין מזה בנמשל למעלה למשכיל ישכיל גם במשל שעיקר המלך השלם הבא שהוא מצד עצמו איש מרומם ונבדל מכל המון בני המדינה ואין ערך שכלו ומדותיו וכל כחותיו בערך כל אנשי המדינה ומצד רוממותו והתנשאותו מערכם גם למלוך עליהם ברוממות כבוד מלכותו הוא השפלה וירידה אצלו מערכו לעצמו. רק שנעשה לו רצון למלוך על בני המדינה בכתר מל' ע"ד הנ"ל. והנה גם אחר שנכתר המלך בכתר מל' אם אין איש אתו והוא לבדו בביתו הרי הוא שב לעצמותו וערכו הנבדל גם מהיות מלך על עם. רק שע"י העומדים לפניו יורד המלך מההנשאותו הנבדל להיות התפשטות כבוד מלכותו על המדינה דהיינו שנמשכת אימה רבה ויתירה מאת המלך עליהם ועי"ז באה גם תוך גופו עצמו של המלך כח מלכותו על המדינה. וזהו כמו שידוע שע"י קריאת שם בשבחי המלך כמו רחמן וחסדן מעוררים אצלו ממש מדה זו שקוראין אותו בה. ככה גם ע"י עמידתם באימה ויראה מעוררים בקרבו כח מלכותו ולכן נק' רתיכין מלשון וענין מרכבה כנ"ל וכשמעוררים מדת המלוכה בעצמו ממיל מתפשטת מלכותו על כל המדינה לעשות לתקן כל מה שהמדינה צריכה תיקון ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך לעשות כרצונו וכחפצו של המלך. והשלוחים הללו נק' משריין. ויש הפרש והבדל גדול בענין הביטול בין משיריין לרתיכין. הגם שכולם עושים באימה וביראה גדולה רצון המלך. הנה המשריין הם עושים הכל בכח שכלם ומדותם לפי דעתם והשכלתם בכח ועוז ותוקף גדול למלאות רצון המלך. וזה נק' ביטול היש כלומר שהן בבחי' ישות גדול בדעתם וכחם ופעולתם רק שכל הישות הזה הוא בטל אל רצון המל למלאותו ולהביאו אל הפ"מ. אבל הרתיכין הנה ידוע שהעומד לפני המלך בטלים שכלו ומדותיו של עצמו לגמרי ואינו מרגיש אותם כלל כן הרתיכין עיניהם ולבם וכל כחותיהם המה רק אל אשר יאמר המלך או אשר יהי' מושג להם רצונו כאלו אין להם מצד עצמם שכל ומדות כלל. אף שכאו"א מהם מקבל לפי מהותו שמי שיש לו שכל יותר גדול מבין יותר רצון המלך וגם אימתו מקבל כ"א במדריגה מיוחדת לכאו"א. אך כללות ענין הביטול דרתיכין מובדל ומופרש מביטול דמשריין. והענין הוא שהעומדים לפני המלך נגלה להם קצת הביטול שלהם מכמו שהן בטלים בדעת המלך עצמו שאינם תופסים מקום אצלו כלל וכלל. וה"ז שדעת המלך עצמו עליהם ואודותם נגלה גם בהם. ולכן נק' הביטול שלהם בשם ביטול בעצם שהרי אצל המלך עצמו הוא ודאי ביטול בעצם. וביטול שלהם הוא בא מכח המלך וכן הוא בחי' ביטול בעצם. אף שגם הוא לפי ערך כח הישות של כאו"א לפי מדריגתו. והיינו שבחי' ביטול בעצם נגלה במקום היש. ודעת לנבון נקל כ"ז בנמשל למעלה שבחי' רתיכין הן המלאכים שהם כעין בחי' מרכבה העומדים לפניו תמיד וכמ"ש בין העומדים האלה. ועל ידיהם נמשך כח מלכותו ית' למדרי' מקום יש ודבר בפ"ע דהיינו הרגשת הבריאה את עצמה. שמצד עצם הספי' דאצילות הנה הוא המלך המרומם לבדו דוקא ומתנשא מימות עולם דיש ודבר, בפ"ע