חנה אריאל דברים רפד

בלתי מרגיש כלל ענין המהווה ומחי' אותן. ומזאת הכונה יש שרש ומקור לחיצוני' ממש וכמ"ש כי הנה אויביך ה' וגו' בחי' ב' היא באה מבחי' פנימי' הכונה שכל ענין הבריאה לא תהו בראה אלא שימלא כבוד ה' את כל הארץ. ומזה נמצא ענין איזה כח הרגשה וביטול טבעי לאלקות בכל כח וכח באדם ובדצ"ח וה"ז נמצא בכל דבר כמו דוגמת הנאטור לטוב ולרע שהכל יכול לבוא לענין קדושה וכן להיפך. אבל הג"ר כח"ב נק' אמות שמהן נולדו המדות להיות שרש התהוות העולמות דיש ודבר בפ"ע. וכשהכח"ב מאירין במדות בבחי' הנק' מוחין עליונים נותנים בהם כח מדריגה שלא יהי' מהם שרש ליניקת החיצונים. והוא ע"ד האמור בדרוש ה' אלקיכם הרבה אתכם בענין כל אשר חפץ ה' עשה שכל מיני מדריגה כבר נמצאו וכבר היו קמי' ית'. והאדם התחתון בהכנתו א"ע לפי ערך כל מדרי' ומדרי' שמכין יאיר עליו ממדרי' דכל אשר חפץ עשה עיי"ש דרוש הנ"ל. והוא עיקר הכח ועוז לפעולות והתפעלות האדם למטה. וכשאדם מתעורר בבחי' בינה ליבא מעומק הלב בתקיעת המח' בחוזק לעמוד על הדבר בהתבוננות באלקות ולהבינו על בוריו ולהכיר אמתתו. עי"ז מתעורר למעלה להאיר שם ג"כ בענין ודרך זה ממש. דהיינו בינה הנותנת טעם באדם העליון כלומר שבבחי' ומדרי' זו דוקא הוא מאיר ובא בעולמות דהיינו שמאיר לעולמות אור יחוד אלקות שאין תמורה כנגדו ועי"ז נעשה גם באדם התחתון המעורר כנ"ל ג"כ בחי' ההתפעלות בהכרתו יחוד ה' ית' עד שכאשר תאיר בו באדם התחתון הארה זאת אין מקום כלל שיוכל להתאוות תאוה לדבר זולתו מתאוות עוה"ז. ואף שעדיין לא נהפך הרע שבאדם לגמרי ונעקר מלבו אלא ודאי יוכל להתעורר עוד ע"ד שארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות והרוח שטות משכח ומסלק מן האדם הארת הכרה הנ"ל לגמרי ע"ד הנז' לעיל בשכל הפיליסופיא הדוחה ומסלק ומשכח חב"ד דנפה"א ששרשו מתוקף האמונה שיונק בחי' הכתר של הנר"נ משרשו באלקים חיים כנ"ל, אך הנה ידוע שהקב"ה בידיעת עצמו דוקא יודע את כל הנמצאים כולם וא"כ צריך להבין שלפי"ז אף שלמעלה באדם העליון מתעורר איזה מדריגה עליונה ובעניננו הוא בחי' בינה שנותנת טעם באדם הנה גילוי מדריגה זאת היא רק קמי' ית' ואף שמזה מתחדש תוס' אור בעולמות אך אין הגילוי רק בידיעת עצמו ית' ואיך ישיג ויתפעל האדם התחתון בדעת התחתון שלו שמרגיש ישות העולמות ליש ודבר נפרד בפ"ע שלא בידיעתו ית' שיבוא גם התפעלות והכרת אלקות מן המדרי' העליונות שנתגלה למעלה קמי' ית'. ואף שהנשמה מכרת את בוראה אעפ"כ היא בבחי' נברא ויש שאין ערוך לה כלל עם הבורא ית' בבחי' אצילות ואלקות ממש א"כ איך תתפעל אפי' הנשמה ממה שנעשה באלקות ממש. אמנם ידוע הענין שזהו כח בחי' מדת המל' שהוא ספי' עליונה ככל הספי' דכח"ב חג"ת נה"י רק שענינה להאיר בדעת התחתון דנבראים אור האלקי משרשם המהווה אותם. ונק' ארץ שממנה יצא הכל ליש ודבר והיינו שנק' מדה וספי' זו מקור כל המקבלים שע"י כח ספי' זו שהיא אלקות דא"ס ב"ה הכל יכול לעשות לגלות למקבלים מעין האור שלמעלה באלקות הבורא ית'

ובזה יובן הפסוק הנ"ל השמים שמים לה' כי השמים הם המשפיעים דהיינו, כל המדריגות דכל אשר חפץ ה' עשה שבהם יש שרשי ומקורי ההשפעה למטה שהם שמים לה' דודאי עיקר ההשפעה היא ממהו"ע אא"ס ב"ה דוקא רק שנמשך ובא לעולמות ע"י הכלים דע"ס וזהו שמים בחי' כלי לה' והארץ היא בחי' ספי' לבנ"א למטה. וישראל אברין דשכינתא דהיינו לומר שע"י השכינה, שה המל' דאלקות השורה בישראל נגלה להם מכל מה שמעוררים למעלה באדם העליון עד שמתפעלים ופועלים למטה ככל מה שנעשה באדם העליון למעלה,. ובזה יובן פי' פ' ראשונה דק"ש שמע ישראל דישראל נק' הנשמה ואומר האדם לנשמתו שמע והתבונן