חנה אריאל דברים רעו

הנ"ל. עכ"ז לא בטל מהן מישראל היצה"ר דלפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו והבחירה חפשית. וע"ז ארז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות וכו'. פי' שהיצה"ר דעריות שנפשו של אדם מחמדתן לא הי' יכול להוציא כחו אל הפו"מ מחמת טבע הטוב דקדושת הארץ בבחי' מדרי' העולמות שלה שטבע זה הוא טבע קיים בישראל בהיותם על אדמתן וה"ז כמשל אדם שהוא בעל מדות טובות מאד בטבעו שא"א שיבוא ממנו שום פועל רע לבריות שבעולם אם לא כשיכנס בו רוח שטות ושגעון שאז אין סדר לפעולותיו ויוכל להיות שיעשה מעשים אשר לא יעשו. או אפי' כשמסיתים בו (באדם הטוב הזה) וניסת לעשות רע לפלוני וטבעו אינו מניחו בשום אופן אם לא כשישתכר עד שיצא מדעתו אז יוכל לעשות גם מה שאין בטבעו. כידוע ענין זה בחוש. וכמ"כ יובן שהיצה"ר של ישראל בא"י לא הי' יכול להוציא תאוותיו אל הפועל כ"א ע"י הרוח שטות דע"ז שהוא לנגד מלכות שמים בתכלית הניגוד בכל הג' מדרי' דמל' (עולמות נשמות אלקות) וכמ"ש והמסכה צרה וארז"ל שנעשה לו ח"ו מסכה צרה כבי' פי' שגם היא המסכה מושלת בישראל באותו מקום שמלכות שמים מושלת על ישראל. וחוץ לעת הרוח שטות הרי מלכות שמים שלימה נמצאת בישראל בכל הג' מדרי' הללו וכמ"ש אחאב לאליהו האתה זה עוכר ישראל דמשמע ודאי שחשיבותן של ישראל במקומה עומדת גם בעובדם ע"ז כאחאב. וזהו מטעם הנ"ל דבחי' עולמות של א"י נתעלקה ונתייחדה בבחי' נשמות ואלקות דישראל היושבים עליה כנ"ל ואף כשהרוח שטות דע"ז שולט בם עדיין הוא ישראל מצד כח הטבעי שאינו בערך השגה ודעת ויש לו דביקות בבחי' האלקות. וה"ז כמ"ש בתניא פי"ט שהרוח שטות מכסה עד בחי' החכ' לומר שעדיין הוא יהודי. רק שכתוב שם ולא עד בכלל שלגבי ענין אמונה אין הרוח שטות יכול לכסות היינו כשאין ישראל שרוין על אדמתן. אבל כשהן בא"י ויש בהמ"ק במקומו אף שהמסכה צרה להשכינה כבי' מ"מ לא נדחית השכינה ח"ו ממקומה. ועפ"ז יובן שכאשר גלו לבבל ונחרב הבהמ"ק שהוא בחי' הבנין דפ' השכינה בישראל. שאז בחי' הטבעית שבהם נפרד לגמרי בבחי' עולמות שבמקום ע' שרים. אין הרוח שטות יכול לכסות על בחי' נקודת האמונה הדבוקה בישראל תמיד. בבחי' ירושה מאבותינו ולכן היו מוסרים נפשם על קדושת השם

וע"פ משנת"ל. שאלה הדברים אשר דבר משה במשנה תורה כל ספר דברים הן ק בנין הפרצוף בכל פרטי הכחות הטבעיי' במדרי' אלקות דשכינה (רק א הפו"מ בלא הפסק לא הי' רק כשנכנסו לארץ כמו שהפרצוף דור דעה, לא הי' מאיר בהם בתמידות כמש"ל כ"פ). לכן כאשר אמר להם עד אשר יניח ה' אלקיכם לאחיכם ככם וירשו גם הם וגו' שבזה נתן כח השכינה בנשמות ישראל שיהי' להם, מנוחה ממלחמת נפש הטבעיי' והגוף (כמ"ש בתניא ולאום מלאום יאמץ) בעת ההיא אמר מרע"ה ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא וגו'. וכידוע בס' אדמו"ר שכל עיקר ענין בקשת מרע"ה ליכנס לא"י הוא שרצה לקבוע בישראל בחי' אתעדל"ע אף שלא ע"י אתעדל"ת והוא ענין היד החזקה הנז"ל ס"פ דברים. והוא פי' משנה תורה מלשון וכסף משנה וכמש"ש באריכות. ולכן בעת ההיא שהי' דבר ה' ביד משה עד אשר יניח וגו' כנ"ל שהוא אתעדל"ע אחר האתעדל"ת דוירשו גם הם שענין הירושה הוא בכבוש הארץ וישיבה בה שזהו בחי' אתעדל"ת שעשו הס בפו"מ אז התחנן לאמר כלומר שיוכל להמשיך בישראל מעלה עליונה והוא מלשון את ה' האמרת וגו'. ואמר ה' אלקים אתה החילות להראות את עבדך להראות דוקא שהוא פ' הארה דדוהמ"ד שהוא בחי' התחלה מלמעלה מן החזה כנ"ל. שנעשה ע"י משה בבחי' אתעדל"ע כידוע שעד הכניסה לא"י הי' הכל באתעדל"ע, כאשר נשבע לאבותינו וע"ז מתחנן אעברה נא וגו' וכלומר שגם למטה מן החזה יהי'