עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חנה אריאל דברים

חנה אריאל דברים רעד

Hanah Ariel Dvarim 274 · חנה אריאל דברים · free full Hebrew text

Open in the reader →

בחי' נשמות היינו שמייחד מלכותו בכח הנהגה שתהי' בחי' מלכותו ופעולת ההנהגה דבר א' והיינו שיכירו וידעו שיד ה' עושה את כל אלה. ועי"ז מתעוררים הנשמות בכח רצון ושו"מ שלהם ביותר לעשות רצון קונם ובכח מלכותו ית' עליהם בבחי' זאת מתחזק כחם התגבר על הגוף ונפה"ט. ויש בחי' אלקות ממש במלכותו ית' בעולמות ונק' שכינה ששוכן בחי' אלקות ממש (דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד) בעולמות ובכח אלקי מפעיל אותם לעשות כרצונו ית' ולא בכח עצמן של נשמות ועולמות. ואף אם אין העולמות מרגישים רק הפעולה שפועל בהם הכח אלקי אעפ"כ יש בבחי' זו גילוי גדול ועצום מבחי' אלקות ממש בעולמות. ויש להבין ביאור זאת ממה שידוע שמועדי ה' שלש רגלים הם ע"ש הנסים שנעשו בהם. ושביעי ש"פ הוא ע"ש קי"ס כידוע בסה"ק. ובפ"ק דחולין דרפב"י אמר גינאי נהרא חלוק לי מימיך ואמרו שם דעדיף גברא כמשה ושתין רבבן ולמה לא בא מנס הזה שום בחי' יו"ט בעולם (ואף דהוי ניסא דיחיד הי"ל להיות לו ולזרעו ולא אשתמיט דלימרו הכי). והענין דנס דרפב"י וכמה נסים שנעשו לחכמי הש"ס היו רק ע"ד מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. פי' שעשו שינוי הצירופים בבחי' עולמות הנ"ל שע"י שינוי משתנה מכח זה אל כח אחר אבל הכל הוא במדרי' בחי' עולמות הנז'. אבל במדרי' בחי' אלקות לא הי' שום תוס' אור ודבר חדש כלל. אבל נסים שנעשו לאבותינו כקי"ס וכדומה שנא' בוקע ים לפני משה ועל ידו נעשה ולא קם עוד כמשה אשר ידעו ה' פא"פ כמש"ל פ' דברים באריכות שבו נא' ותמונת ה' יביט כמש"ש דהיינו התמונה שהוא ית' יודע ורואה בעולמות שבידיעת עצמו ית' יודע את כל הנמצאים אותה התמונה ראה מרע"ה ובבחי' זו דוקא הי' ענין קי"ס שהי' תוס' אור אלקי מן הקו"ח אא"ס ב"ה. והיתה קריעת הים סוף בכח של בחי' ומדרי' אלקות דוקא. אף שהים לאו בר הרגשה בענין אלקות. אעפ"כ מחמת שהיתה קריעתו ע"י בחי' הכח דמדרי' אלקות הנז' נתוסף גילוי אלקות בכל העולמות והן הן מועדי הוי' למעלה ומקראי קדש דקדושה אלקית לבוא למטה במועדים וברגלים כמו שהי' בזמן הנסים ע"י המ"ת והמצות כמשנ"ת כ"פ. ומזה יש להבין היטיב החילוק שבין מדרי' בחי' העולמות למדרי' בחי' אלקות אף ששניהם באים מכח אלקי

ועפי"ז יובן ענין השכינה בישראל וענין ארץ ישראל. דא"י קדושה מכל הארצות ואוירא דא"י מחכים. והרכבת הד"י בא"י המה מוטבעים להיות נכספים לענינים אלקיים וקדושים עד שיש להם הנאה טבעיות מקיום התומ"צ. אך הכל הוא רק במדרי' בחי' עולמות היינו טבע גמור מבלי שום התפעלות אהבת ה' ויראתו או מהכרת כבודו וגדולתו ית' כמו שיש בנ"א רחמנים בטבעם ויש אכזרים ויש גומלי חסדים וכל מדות טובות אבל הכל בטבע גמור ונמצא אצל הפילוסופים הבלתי מאמינים ביראת ה וכו' שיש להם מדות טובות. וכך הוא ענין א"י מעת בריאתה. אך אחר חטא עה"ד שנתערב טו"ר בכל העוה"ז ממילא הי' בא"י ג"כ איזה תערובות מבחי' הרע וקודם שבאו ישראל לא הי' מי שראוי לקבל קדושת הארץ וישבו עלי' הכנעני החתי והאמורי וגו'. וז"ש ותטמא הארץ מלשון ונטמתם ונטמטם שנסתם ונטמטם כח קדושת הארץ בטבעיי' הטובים מלהתגלות. ואפקוד עונה עלי' פי' לשון ואפקוד כמו ויפקד המלך פקידים. שהעון שהוא בחי' הרע הנמצא בה מתערובות טו"ר הנז' יהי' הוא הפקיד ומושל עליה והיא תעבוד אותו לתת את כחה זבת חלב ודבש כי לא שלם עון האמורי הוא כמשל העלוקה המוצצת דמים הרעים מן הגוף ונשארו בו רק דמים זכים, וכאשר שלם עונו שגמר למצוץ את הרע אז ותקיא הארץ את יושביה כי אין להם אחיזה בה עוד כי כלה עון של הארץ עצמה היינו תערובות הרע שהי' בה. אבל ידוע שהחיצוני' יכולים לינק מקדושה ממש אם יש להם איזה קירוב ושייכות ולא הי' כח בארץ עצמה