חנה אריאל דברים רעג

יהושע שהוא פני לבנה כידוע יש להתבונן בדבר פלא שקודם גלות בבל היו בנ"י עובדי ע"ז כמה בתי דינין בזדון. ואיך כשגלו עמדו בנסיון דלהשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים בימי המן. ואין ספק שאם היו רוצים להתערב ח"ו בין העמים שלא הי' מאבדם. גם יש להבין למה קודם שנכנסו ישראל לא"י היתה מלאה כל טוב זבת חלב ודבש בידי הכנענים וכו'. וגם בהיותם על אדמתם היתה ארץ טובה ורחבה ולמה אחר שגלו ישראל ונשארה הארץ בידי אוה"ע למה הוא חריבה מכל טוב. והכתוב אומר ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי משמע דחיית ישראל מא"י דומה לדחיית ז' עממין ממנה ולמה נשארה חריבה מכל טוב. וכתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ מה ענין עון של הארץ ואם היא חטאה למה קאה את הגוי החוטא. ומעין זה י"ל ג"כ לשון הפסוק כי תבאו אל ארץ כנען ושבתה הארץ שבת לה' משמע תיכף לכניסתם לארץ יהי' שבת לארץ. ואח"כ אומר שש שנים וגו'

ידוע עפ"י קבלת הבעש"ט ז"ל שבכל מין מציאות יש בו ג' בחי'. עולמות. נשמות. אלקות (ובל' כהאריז"ל כעין זה ממש וקורא' בשם אורות ניצוצין כלים). פי' כתיב כי ממך הכל שהשי"ת הוא יחיד ומיוחד לבדו והוא ברא את הכל מאין ממש א"ם באמת אין בעולמות אלא רק כחו ית' כבי' לבד. וכחו כבי' אין לו חלוקה והוא אור וכח א"ס לעשות כל אשר חפץ בכח א' ותנועה א' כבי' יכול לעשות רבוא רבבות עולמות עד אין קץ רק יש בחי' אותי' שהוציא בכחו ית' הן הן המעלימים ומצמצמים את כח האלקי שאין לו סוף וקץ כנ"ל שלא יהי' ממנו אלא אותו המציאות הפרטי הנברא. וזהו "עולמות שנעלם בהם כל ענין מציאותם האמיתי שהוא כח ואור א"ס ואין נמצא בהם רק הכח להתהוות שלהם כמו שהם ולא יש בהם יותר שום גילוי ממציאות בורא אותם אלא רק מציאות ישותו לבד (בכל עולם ועולם לפ"ע מדרי' ישותו עכ"פ אין נראה ונגלה בהם רק ישותם). ובחי' נשמות הוא שהנשמה מכרת את בוראה. כלומר שהנשמה עצמה היא נברא יש מוגבל אלא שיש בה כח להכיר את בוראה וממציאה מאין ליש ושע"כ רצון ושו"מ שלה נוטים אל הביטול לבוראם. ובחי' זו ישנה ג"כ בכל מין מציאות שיוכל לבוא ממנו בחי' כח הכרה וידיעה שיש בורא עולם. והן הן בירורי הניצוצי קדושה שיש בכל דבר שמתעלים ליכלל באור הוי' היינו להיות מכירים ויודעים שהוא עקרא ושרשא וכו' בחי' אלקות נק' במק"א בשם אותיות הבורא ב"ה וע"ז נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי הוי' דבר. פי' שיראו בכל מציאות ובכל דבר שהוא דבר ה' שהוא הגדול והקדוש בשו"א. והיינו שיהי' נגלה בהנמצא ענין האלקות ממש (אבל בחי' עולמות לא יש בהן רק גילוי מציאותן לבד ואף כשרות הטומאה יעביר וגו' לא יראה ולא ימצא מהן כח וגילוי לגלות ענין האלקות. וכן ק"ל בבחי' נשמות). וכמ"כ יש בספי' ומדת המל' ג"כ ג' בחי' הללו. פי' שהספי' עצמן הן אוא"ס ב"ה שאין בו שום שינוי אלא שמצמצם בעצמו כבי' להיות לו כמו רצון ושו"מ ומחדו"מ לאנהגא בהון עלמין. והן הן ע"ס בלי מה שאין בהם בחי' מהות לעצמן אלא האחדות הפשוטה שכחה הוא כח א"ס וכו'. מצמצם בכח התפשטות ההנהגה ממנו ית' בעולמות שתהי' נמצאת בסדר וצו"מ כפום עובדיהון אבל לאו דאית לי' צדק ידיעא כלומר איזה מהות ח"ו שיהי' ענינה צדק וכו'. אל רק שתהי' הפעולה והנהגה בעולם בחי' צדק ואוחו"ג חד. ובחי' המל' היא ההנהגה שמנהיג הוא ית' את עולמו במה שנראה ומורגש בעולמות. כמו מהעדא מלכין ומהקם מלכין גולל אור מפני חשך ומעביר יום וכו' מוציא חמה ממקומה וכו' שהגם שזה בא הכל מאתו ית' (וכמ"ש במק"א ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה כמו שהכין כסאו בשמים ממעל עיי"ש) אך בעולמות אין שום גילוי רק בבחי' עולם לבד שרואים יום ולילה וכו' וכל מיני הנהגה ולא יבוא מזה הכרה והשגה בענין אלקות. ויש במלכותו ית' בעולמות ם בחי'