חנה אריאל דברים רסז

פרטיים לתרי"ג מצות. ובבחי' כנס"י אברין דשכינתא הוא רק ענין ההתפעלות לבד בד"כ שלא הי' להן עדיין ענין קיום המצות בפו"מ. וה"ז ממש כלי כללית לאורות מחולקים כנ"ל בבחי' עקודים. וכשנכנסו לארץ אז האירה אור השכינה בהם אף בממשלה ושליטה על אוה"ע וגם כלים פרטיי' הי' להם בקיום המצות אך שהי' בבחי' תוקף האור בכלי ולפי שחומר גופם לא נזדכך עדיין (עד עת קץ) לכן בהתפשטות הכלים (ע"י תוקף האור כנ"ל בבחי' נקודי') אל מקום אוה"ע שלט בהם בגופם יצרא דע"ז וג"ע וש"ד עד שנסתלק האור מלהאיר בכלי (ולכן נהפוך הוא ששלטו האומות בהם אח"כ). וזה נק' פחזותה" כדוגמא לענין עולם הנקודים הנ"ל. וכידוע שבמיתת המלכים דנקודים האורות קיימים הם אלא שנסתלקו למעלה מן המציאות כמ"ש במק"א באריכות. וכמ"כ גם בעת פחזותה" של כנס"י השכינה קבועה בישראל אלא שאורה ותוקפה אינו מאיר בהכלים שיוכלו להתפשט כרצונם (וכמו גוף מת) ושלטו בהם שונאיהם בשעבוד מלכיות בגלות ועז"נ וזרעתי' לי בארץ כלום אדם זורע קב אלא כדי שיתוספו עליו כמה כורים והוא ענין הבירורים הידוע שבגלות נהנים על ידי השרים דאוה"ע ובארצם וישראל עוסקים שם בתו"ע עי"ז מתבררים הניצוצות הכבושים מאז מחטא עה"ד בכל אומה ואומה. ועכ"ז השכינה לא זזה מישראל והשכינה עמהם בגלות והיא הנותנת בהם הכח לברר הבירורים ולהעלותם וזהו מ"ש שהשכינה יורדת בגלות לברר ניצוצין

מבואר מכל הנ"ל שמצד השכינה עצמה היא קשורה בישראל בכל הג' מדרי' דשלוותה ופחזותה ושפלותה (כנ"ל באור הצפי' דאד"ק שהוא נמצא ושוה בעולמות עקודים נקודים וברודים) וכל הג' נביאים משה וישעי' וירמי' התנבאו על כל הג' מדרי' ולכן כולם נתנבאו בלשון איכה". ופי' תיבת איכה הוא א"י כ"ה. כידוע דבחי' המל' ונוק' נק' בשם כ"ה שהוא דמות כמו הדכר כידוע בכ"ד. וענין הנבואה הזאת דאיכה הוא להרים ולהעלות אור השכינה שיורדת עם ישראל גם בפחזותם ושפלותם והם אמרו איכה א"י כ"ה כלומר היכן היא. כדמיון ומשל מאדם נכבד וגדול מאד במקומו ונתגלגל הדבר שבא למקום שאין מכירין אותו והרי הוא בשפלות ביניהם. וכשבא לשם מי שמכירו תוהא ואומר הלא אתה פלוני הגדול ונכבד מאוד מה לך פה. ובדבור זה מתרומם האיש הנכבד בעצמו כקדמותו עד שיוכל להתגבר להראות כבודו וגדלו גם במקום שגלה. וכמ"כ יובן שבדבור איכה עשו להעלות עילוי בחי' השכינה בישראל על מקום גדלה ותפארתה. ונתחיל לפרש ממטה למעלה ירמי' ראה בשפלותה אמר איכה פי' כנ"ל ישבה בדד העיר רבתי עם. פי' כנס"י שהיא עיר רבתי עם ישבה בדד שאין בה כח לקבל אור השכינה ולחזק גופם של ישראל בגלותם. אך היינו דוקא כנס"י היא בשפלות אבל השכינה שהיא בחי' כ"ה הנ"ל הלא מצדה היא רבתי בגוים (כמו שהיתה עת שלותה) שרתי במדינות (כמו שהיתה בעת פחזותה). היתה למס. פי' שגם בגלות השפע בא לישראל מהשכינה רק שהשר מקבל השפע ועל ידו מגיע לישראל למטה. וזהו כמו מס שנותנתן לשר שישראל כבושי' תחתנו בגולה וכלומר שגם בשפלותה של כנס"י השכינה עצמה קמה על מקומה להשפיע לישראל למטה. והשפלות של כנס"י גורם שהשפע תרד ע"י השר ונק' מס כנ"ל. וכן בישעי' שאמר איכה לומר שהגם שהוא עת פחזותה של כנס"י אבל בחי' כ"ה כבודו במקומו עומד וזהו איכה. וחוזר ומפרש היתה לזונה קרי' נאמנה היא כנס"י שנאמנה את אל רוחה. אבל היתה לזונה מצד הגוף שלא נזדכך כנ"ל. אך אעפ"כ כבוד ב"ה על מקומו והיא מלאתי משפט שמקבלת ממשפט שהוא בחי' דכורא כידוע והיא מלאה האור בפרטיות והיא בבחי' שלותה. צדק ילין בה אומר לשון להבא ולפי הפשט הוא פלאי. וע"פ הנ"ל יאמר שגם בפחזותה של כנס"י שמתפשטים הכחות עד הקליפות ועד בכלל כנ"ל. אך הוא כמו הניצוצות שנפלו בשבה"כ שסופן להתברר כמ"כ צדק ילין בה לבסוף וכמ"ש