חנה אריאל דברים רסה

חי' בחיי הנפש כפי שהיתה בלא גוף אלא שעכשיו באה להתחבר בגוף. ובחי' המח"ט הוא שהנפש חי' בחיי הנפש כפי מה שהנפש הוא כבר בגוף והתפעלות הלב הוא שהגוף חי בחיי הנפש בגוף. ובזה יש ב' אופנים דתהו ותיקון שהן נקודים וברודים כמשו"ת אי"ה). אך אם הגיע אור האלקי שבמח"ט עד שהלב מתפעל מן האור וחיות הלב הנה הוא מתפשט בכל אבר ואבר בפרט. ודרך כללות החיות הפועל בגוף בדרך בחירת האדם הוא עשר בחי' הנפש (שהן לנגד י"ס). הרי הן בחי' עשרה כלים לאור שממנו הלב מתפעל. ויש בחי' הנק' מיעוט הכלי וריבוי האור וכלומר תוקף האור (ויש בחי' מיעוט האור כלומר חלישותו וריבוי הכלי כמשי"ת). הדוגמא בזה במילי דעלמא שאדם מתפעל מאיזה עמל וחמס שנעשה לו. שאור אהבת הנפש את עצמה בא בכלי הכעס מתוקף ההתפעלות (שמאה' הנפש א"ע) מתפשט הכעס בלא כונה לכעוס על כל הבא לפניו ולשבר כלים בחמתו אף שזהו נגד אה' הנפש א"ע שממנה בא כלי הכעס כנ"ל. וכמ"כ יובן בהתפעלות הלב בדו"ר לעבודת ה' שאם אור המח"ט בא בבחי' תוקף האור נתעוררה מדת האה' שהוא כלי החסד או כלי הגבורה שממנה בחי' שנאת ההיפך ויכול להיות שאח"כ יבוא ממדת האהבה לאהוב תאות עוה"ז ביתר מן המדה וכן מכלי הגבורה לבוא לכלל כעס במילי דעלמא ג"כ אך בחי' מיעוט האור וריבוי הכלי היינו במילי דעלמא שהאור דאהבת הנפש א"ע ממעט א"ע לירד בכל מקום שתוכל הכלי להתפשט שלא יתפשט אלא במקום שימצא שם טובת עצמו דוקא ומטעם זה יש בבחי' זו ענין אחליפו דוכתייהו הידוע בזוה"ק ואור הגבו' בא בכלי החסד. דהיינו אף שרע עליו המעשה שעשו לו. אם מבין שכאשר יכעוס על העושה לא יועיל כלום לטובת עצמו בהענין אזי אור הגבורה דהיינו הסילוד בדבר מעלימו ומלבישו בכלי החסד לדבר בנייח לא אחת ולא שתים בכמה אופנים בכדי שיוצא אל הפו"מ המכוון לטובת עצמו וכמ"כ בעבודת ה' יובן ג"כ דהיינו וכל מעשיך יהיו לש"ש שלא מחמת התפעלות עצמו באהבת מה שהוא טוב לפניו לבד יעשה כ"א שהאור דמח"ט שאליו ית' יאתה כל מיני עבודת עבד ואהבת הבן לאביו וכדומה יומשך בגילוי עד סוף הפ"מ וממילא לא יבא מזה שום דבר רע ח"ו אף בהסתלקות המוחין. וע"ד כ"ז יתבונן המשכיל למעלה דצפיית אד"ק עסכ"ה הוא בבחי' האדם (דאד"ק) לעצמו שהוא בבחי' אא"ס בעצם דוקא כידוע. ואף שאא"ס ב"ה הוא כל יכול לעשות מתהווים מחודשים אין בהם אלא כח הא"ס ב"ה. וזהו שבצפיית אד"ק אמרו שבחי' אבי"ע אף שיש בהם מעלה ומטה האד"ק צופה את כולם בהשוואה אחת דהיינו מה שהם כח הא"ס וכח א' לכל מיני מציאות שאפשר להמצא. והיינו שאין גלוי במציאותם כ"א הכח השוה שבכל פרטי הנמצאים. ואין מציאותם בצפייתו דאר"ק מעלים על כח השואה שבהם ולכן לא נק' בשם עולם כי אין כאן עדיין שום העלם על אמתת מציאותם. (אף שידוע שיש בחי' כלי דק במדרי' אד"ק היינו רק בחי' הצמצום להיות כל פרט מיוחד לעצמו אבל אין גלוי בכל פרט רק הכח השוה בכל וזהו תוקף גבורת האא"ס שבאד"ק כמ"ש במק"א באריכות). שאין שום מציאות אלא מציאות האא"ס ב"ה לבדו הכל יכול. אבל בחי' העקודים שיש עכ"פ בחי' כלי אחד שהוא כמשל הרגשת הכללי' שבגוף מן המח"ט בכל פרטי'. והיינו לפי שהמח"ט (אף שהוא בחי' חיי הנפש עצמה כנ"ל) מאיר אורה בערך עולם הגופני שיהי' מורגש בו בהרגשה כללית עכ"פ. כמ"כ יובן למשכיל שאורות דעקודים שהן אור וגילוי ממה שצפוי לאד"ק כנ"ל בא בכלי א' היינו שהגילוי דכל המציאות כבר הוא בערך עולם נפרד מקו"ח דאד"ק ונופל ע"ז שם עולם כי נתעלם מציאות האא"ס שלבדו הוא ובאו הפרטים להיות להם הרגש עצמם ולא כח ההשואה שבהם (כנ"ל באד"ק) אך עדיין אין שם אלא הרגש הכללי והפרטיי' אין ידועים כ"א בבחי' שהוא למעלה מהכלי