חנה אריאל בראשית צה

יהי' ענין הצחוק בבחי' הא' דלעיל בשם מדהנ"ע שהוא בחי' פחד ה' שיברר בעוה"ז כענין דעיכול התרווד רקב דלעיל,. אך ותצחק שרה וגו' כלומר שגם שרה קבלה הבטחה זו בבחי' הצחוק הנמנע שאין לו מקום למטה כ"א ע"ד דקוב"ה ירמי גופא קדישא מלעילא הנ"ל ואין זה ענין תולדה דעוה"ז כמבואר. ויאמר ה' אל אברהם כמו כל הנביאות שהי' לאברהם דוקא וממנו הי' מגיע גם לשרה כי היא עצם מעצמיו וכו' דכר ונוק'. ובא לבטל בחי' הצחוק דשרה באמרו למה זה צחקה שרה הלא אין ממש בצחוק זה כי היפלא מה' דבר פי' ענין דבר נת"ל בפה"ק שהוא בחי' הדיבור בבחי' יציאתו אל הפועל בחיי נפש כל בשר אשר הוא חי. וז"ש וכי דבר הזה הוא ח"ו באמת מופלא ומופרש מה'. דודאי גם בבחי' הדבר דהרגשה גופנית תוכל לבוא התולדה דצחוק הזה. וזהו למועד אשוב אליך (כאמור שכל הנביאות היו מגיעים אליו דוקא). כעת חיה כלומר שתהי' מדרי' חיי שרה כמו שהן עתה בבחי' האו"ת הנ"ל ואעפ"כ ולשרה בן גופני דעוה"ז דוקא. ותכחש שרה לאמר לא צחקתי בגילוי בדבור דרך הודאה שכן הוא מגיע אצלה עד בחי' הדבור כי יראה שלא תתבטל ההבטחה מחמת גילוי התמהון והצחוק של המניעה המדומית אצלה גם במורגש דעוה"ז. ויאמר לא כי צחקת ע"ד הנ"ל שבא לבטל גם בחי' הצחוק שבמח' שלה בקרבה. ולמה שכפי המבואר היתה תולדות יצחק בכחה של שרה דוקא והיינו שהי' מבחי' הנוק' כמש"ל פ' וירא ולזה הוצרך אל העקידה כמבואר שם. ועכ"ז לא נשתלם יצחק בבחי' הדכורא בשלימות עד שויביאה יצחק האהלה שרה אמו שהיא תקבל בחי' ומדרי' הנוק' ותהי' לו לאשה ויאהבה שנעשה הוא משפיע לה בחי' החסדים הכלולים בבחי' השמאל שלו כענין סט' דקדושה בהתכללות שמאלא בימינא וימינא בשמאלא וכמש"ל בענין עתה ידעתי דפה"ק לגבי אברהם כן הוא להיפך בבחי' יצחק. ואז החל הוא להיות גבור בארץ במדת הפחד יצחק מלמעלה למטה וינחם יצחק אחרי אמו. ענין נחמה הוא כמ"ש במק"א שהוא ביטול הדעה הקודמית. וכן הענין כאן שניחם יצחק להיות בחי' דכר משפיע במדתו פחד יצחק ובטל ממנו בחי' האו"ח שקבל מאמו כנ"ל. ואחר אשר הוכן יצחק להיות גבור פועל גבורות בעולמות והגיע העת שלא ישמש כחו של אאע"ה שהי' בבחי' עדות בעולם כענין ע"ד אנשים דמ"ס הנ"ל. אומר שם במ"ס מה עשה לקח י"ז בני קטורה וכו', וזש"ה ויוסף אברהם פי' שאחר שמילא ספקו בבחי' העדות דכהת"כ שקיים כל ימיו כנ"ל ויוסף עוד לעשות שלא עפ"י התו' שהוא בחי' תוספות מרובה על העיקר ע"ד משנת"ל בגדעון ואלי'. ויקח אשה ותלד לו ולא נז' שמל אותם עפ"י התורה. וז"ש במ"ס הנ"ל ובנה להן כרך של ברזל (מחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים). והשמש מעולם לא נכנס לתוכה. פי' ידוע שהשמש הוא בחי' אור הכלים דצו"מ דאצי' המאיר במדות דספי' בי"ע דקדושה. וזה האור לא בא אליהם כלל מעולם. והכוונה במ"ש לא נכנס שם מעולם לומר שהוא בחי' המשכת אור מבחי' מתנשא מימו"ע שלא בא עדיין מעולם להאיר בצו"מ דז"א והוא לא יתגלה כ"א לע"ל וז"ש ונתן להם דיסקרין של אב"ט ומרגליות כלומר ניצוצי אורות מע"ק דגם חשך לא יחשיך ממנו כי הוא מתנשא מימו"ע כאמור. אבל הם מוסגרים בתיבה ודיסקרין כי אין העולם יכול לקבל מהם כלל מאחר שלא הגיעו לבוא עדיין לבחי' אלקי עולם ה' ז"א דאצי' בבחי' צו"מ כנ"ל ולכן בא שלא עפ"י התו' שהוא בבחי' התייחדות כנ"ל אלא אדרבה מלובשים בהסתר והעלם מחיצה של ברזל שאין אור הקדושה מגיע לשם והן הניצוצות הנמצאים מושקעים בקליפות וממשלה שלהם עד לע"ל שאז כתי' והוצאתי את בלעו מפיו דהיינו אורות ניצוצות עליונים דקדושה המובלעים עתה בקליפות ואותן הניצוצות הן הן האב"ט ומרגליות שמסר להם. והיינו נמי ממש מ"ש בגמ' שם טומאה מסר להם וק"ל. ואומר שם עוד במ"ס ומשתמשין לע"ל