חנה אריאל בראשית פו

במחשכים הושיבני זהו תלמוד בבלי שאף שהוא במחשכים בלי גילוי אור פנימית התורה כמו שהוא בתלמוד ירושלמי כידוע במק"א] אעפ"כ חכמת ה' ממש בקרבם והוא הנגלה מחש"מ. וככה יובן למעלה שמנובלות דתו"ב דנקודות הוציא ז"א דתיקון פרצוף יעקב להתגלות בעלמא דאתגלייא לעילא שהוא שרש ענין לימוד התורה ע"ד במחשכים הושיבני הנ"ל ואעפ"כ הוא גילוי חש"מ דוקא כנ"ל בבחי' הדבור וגרסא. או להתייחד בעלמא דאתכסייא הנ"ל למעלה שהוא שרש המחשבה דהבנת חכמת התורה דיעקב הנ"ל והכל הוא חכ' שלמעלה ממש אלא שבא בבחי' עקביים הנ"ל והוא ג"כ בחי' יעקב דאבות העולם שממנו תולדות עם בני ישראל שאינן בבחי' מרכבה כאבות העולם ואעפי"כ יהי' בהם כח לקבל חכ' שלמעלה בבחי' התורה כנ"ל. ובחי' פרצוף ישראל יתפרש ע"ד בחי' תלמוד ירושלמי שהיא עפ"י גילוי אור יותר מתלמוד בבלי מחכ' שלמעלה דאתפתחא לל"ב שבילין ובא לכאו"א לפי ערך השגתו ברזין דאורייתא והוא בחי' ראש ומוחין וזהו ישראל לי ראש. ופרצוף הזה מתייחד ג"כ בעלמא דאתגליא ועלמא דאתכסייא הנ"ל וד"ל. וזהו ויקם עדות ביעקב דבבחי' יעקב אין זה אלא בחי' עדות המעיד על חש"מ ואינו בגילוי ממש כמו שרואה הדבר בעצמו. אבל בבחי' שהיא ראש ומוחין אמר ותורה שם בישראל שהוא בחי' הוראה להדיא וד"ל. ותמצית ענין היחודים הנ"ל הוא התגלות בחי' חכ' שלמעלה דוקא בעולמות ובה ועל ידה יצא לאור משפט התורה עצמה שהוא בחי' חכמת המאציל ופנימית ועצמות מוחין דגדלות דתורה דז"א כנ"ל. ונמצא המובן מכל הנ"ל שהוא בבחי' חכ' שלמעלה שהוא לבוש התורה היתה מעלת האבות רב ועצום ממנו אבל התורה עצמה שהיא בחינתה המגיע עד הגשמיית נתנה לבנים דוקא אלא שבאה בלבוש היותר תחתון ע"ד האמור ביחודים דפרצופי יעקב וישראל הנ"ל. ולכן שיחתן של עבדי אבות שלפי שהיו בטלים לאבות העולם עצמן הי' כחן מתפשט בהן כמו אלישע שאמר ושמת משענתי על פני הנער שהאציל מכחו עליו [רק שגחזי לא שמע למצותו שאמר כי תמצא איש וכו'] ולכן גם שיחתן של עבדי אבות באה מחש"מ ולכן הוא לבוש יותר גדול למהו"ע התורה מתורתן של בנים שאינה אלא בלבוש נובלות חש"מ והוא לבוש קטן מאד בערך האבות. אבל מהו"ע התורה לא נגלית רק לבנים דוקא אף שהוא דרך לבוש קטן כמו [וי"ו] דוכי ישאל איש שממנו נמשך משפט התורה בפ"מ בכמה וכמה דינים שהוא הכל ממהו"ע התורה דחכמת המאציל ב"ה המגעת עד הפ"מ כנ"ל וד"ל

ומעתה יובן בענין הק"ש שזהו ענין ראשך עליך ככרמל ור"ל כלפי מ"ש בפסוק הקודם עיניך וכו' על שער בת רבים אפך וכו' צופה פני דמשק שהוא ענין בחי' המוחין דכנס"י בעיני העדה להאיר ולתקן בעולמות כמ"ש במק"א. וע"ז אומר ראשך עליך ר"ל על עצמך ממש דהיינו גילוי מהו"ע אור היחוד עליון דק"ש שאינו אלא בנשמות ישראל עצמן. והיחוד הוא ממהו"ע דז"א ולא בבחי' הקצוות שלו הנ"ל ועליו הוא אומר שהוא ככרמל שהוא מבחר שבהרים ור"ל דהרים הם בליטות מן הארץ ורומז למדות שהן התפשטות העצם שבמדה כמו חמדה ותשוקה שהוא בבחי' המשכת הנפש ובליטתה ומבחר ההרים רומז לבחי' כסופא דכל כסופין שכל התשוקות וחמדות נמשכים אחריו. כידוע דאהבת הנפש את עצמה ממש היא עיקר כל פרטי התשוקות שלה שכולם באים למלאות תשוקת אהבת עצמה דוקא וכמ"כ יובן למעלה שכל תשוקת וכלות הנפש דעליונים ותחתונים כאו"א לפי ערכו ומדריגתו אף שהן פרטים רבים בבחי' הכרת והשגת כאו"א שאליו תשוקתו שרשם ועיקרם הוא אור היחוד הפשוט דפנימיות ועצמות הקו"ח אא"ס ב"ה וכמ"ש במק"א בענין רישא דכסופא דכל כסופין שבספרא דצניעותא. וככה אומר שהוא ביחוד דק"ש המתקבל בנשמות ישראל שעליו אומר בכהאריז"ל למסור נפשו באחד דק"ש. אף שהוא בא