חנה אריאל בראשית פד

בכחך הגדול שאנו מעצמינו אין יכולים לקבל. וי"ל שהלא במכילתא אמרו ע"פ לא יהי' לך וגו' משל למלך וכו' קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות וזהו אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים תחלה קבלתם מלכותי במצרים קבלו גזירותי לא יהי' לך עי"ש. הרי מבואר להיפך שתחלה צריך לקבל מלכותו ואח"כ גזירותיו שהן המצות וכן במשנה אמר ריב"ק כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עול מצות. והענין הוא דבחי' המאציל ב"ה שהוא אד"ק א"א לקבל מלכותו כ"א ע"י קיום המצות וע"י יגלה דוקא והיינו רק לענין שתגלה מלכותו עלינו אבל קמי' יתב' הרי הוא מלך ע"י קיום המצות גרידא וכמשי"ת]. אבל בבחי' ז"א דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברין דמלכא וכו' א"א לקבל בחי' אברין דמלכא כ"א ע"י קבלת מלכותו ית'. דהנה ענין המצות שהן בגשמיות היש ודבר בפ"ע הן דוקא בחי' רצון המאציל ב"ה שאבי"ע אצלו בהשוואה דייקא ושוה לפניו מצות דז"א (דהיינו כמאמר אשר קדשנו במצותיו וכאבות שקיימו התורה ברוחניות] ומצות שלנו ממש. ומטעם זה עיקר קיום המצות הוא בפ"מ בגשמיות ואין אדם יוצא י"ת בכוונת המצות לבד ואפילו מי שיזכה לקיים המצות ברוחניות כמו האבות אינו יוצא י"ח בזה לפי שעיקר המצות הן רצון המאציל ב"ה דוקא שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת עד סוף העשי' ולכן אם המצות אינן מגיעין עד העשי' בפ"מ בגשמיות היש אין זה בחי' מצות המאציל ב"ה ולכן עיקר התורה והמצות הוא מה שניתן לנו בגשמיות דוקא. אלא שכשם שבמח' אחת דאד"ק נבראו כל העולמות אלא שלא היו נגלים כ"א ע"י שנתייחד בי"ס דאצילות דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן ועל ידם יש מאין כמ"ש במאמר דאגה"ק הנ"ל. ככה כדי שיתגלו המצות עלינו הוא ע"י ז"א דוקא בגרמוהי די"ס שלו. שהוא אחד בשיתפו כנ"ל שע"י יחוד מלכותו עלינו וישראל אברין דשכינתא וכו' מתגלה בנו כח קיום המצות [והראי' דשאינן בני ברית אינן בני מצוה כידוע] וסוכה ושופר שלנו הן מצותיו של המאציל ב"ה עלינו. וזהו מלכות המאציל ב"ה על כל הנפרדים שמלכותו הוא עצמותו ממש ולא בבחי' דכר ונוק' כנ"ל בשם הזוהר]. וע"י המצות מתפשט בגילוי עד הנפרדים ממש בבחי' היש שלא ע"י עו"ע. ומ"מ גם בבחי' אד"ק המאציל ב"ה נק' זה בחי' מלכות דוקא שהוא התגלות עכ"פ בבחי' היש ודבר בפ"ע אלא שההתגלות הוא עצמותו ממש שמשלימתו לעשר ספירות וכמ"ש במק"א

ומעתה יש להבין ענין התורה שהיא חכמת המצות. ותורה לשון הוראה שמורה דבר למצוא המצות מה הן ואיך הן והיא ג"כ חכמת המאציל עצמו ב"ה שנמצאת בהשוואה אחת ממש עד סוף קול ודיבור הגשמי המדבר דברי תורה וכן עד הקלף ודיו דכתיבת ס"ת. וה"ז ממש כמו ענין המצות הנ"ל אלא שהמצות הן בחי' חיצוניות מבחי' מקיף והתורה היא חכ' ובחי' פנימית כמ"ש במאמר דאגה"ק הנ"ל וביאור הדברים הוא דענין המצות שזכינו בהם ע"י יחוד דזו"נ כנ"ל שאנחנו בני מצות אין זאת בבחי' דבר מושג ומורגש כלל רק כשבא לידי פועל בחיצוניות דסוף מעשה כמו כתיבת ס"ת ותפילין ע"י ישראל נגלה בהן בחי' הקדושה ממש לפקוח עיינין [מה שאין זה כלל אם יכתוב מי שאינו בן ברית. ואדרבה יראה הפכו ח"ו] אבל התורה היא באה אלינו בבחי' או"פ מושג ומובן בלמוד מקרא ומשנה וכו'. וז"ש אורייתא מחכ' נפקת ר"ל מחכמה שבאה בבחי' אצילות. בין בחכ' שלמעלה שהיא חכ' שבכתר. בין בחכ' דאור אבא דאצילות שבאה בבחי' אור מיוחד בכלי [וח"ס ג"כ מתפתחא לתלתין ותרין שבילין דחכ' דאבא בז"א כמ"ש באד"ז] שאז נק' בשם אור פנימי משא"כ בכתר דאא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר וכמ"ש במק"א אין זה בחי' או"פ אלא כותרת ומקיף. וזהו מחכ' נפקת להתגלות למטה. ואף שהוא חכמת המאציל כנ"ל לא אמרו שהיא עצמה