חנה אריאל בראשית פב

לבנה"א כי גדול ה' ומהולל מאוד ומכה"כ. ולכן נאמר ויקח את שני נעריו אתו שזהו שימושו של אדם חשוב בשני נערים דוקא וי"א שהי' אליעזר דמשקאה אחד מהם שעל ידם הודיע טבעו של הקב"ה לבאי עולם. אבל יצחק מדה אחרת היתה בו כנ"ל ואינו נק' אתו דאברהם אלא ואת יצחק בנו לעצמו. וכשוירא את המקום אשר אמר לו האלקים והוצרך לילך לקראת האלקים ממטה למעלה אמר אל נעריו שבו לכם וגו' כי הם לאי יעלו עמו. והתחיל להשתמש ביצחק עצי העולה. וישם על יצחק בנו. כי כפי שאמר לו ה' והעלהו לי הוצרך אאע"ה להתחבר עמו דרך עלי' ולהעלותו למעלה עליונה הנ"ל ובראות יצחק איזה קירוב אליו מחסד לאברהם הרשה א"ע לבקש חכ' ודעת (מה שלא הרשה א"ע קודם לכן כנ"ל), ויאמר אבי פי' בדבור זה דאבי התחבר והתייחד הוא עם בחי' אור החסד מדתו של אאע"ה וחשב לדעת את מעשהו ואמר ואי' השה לעולה. ועל האמירה דאבי השיבו הנני בני כלומר הנני מתייחד ומתחבר עמך ככל חפצך ויותר מחפצך שבגילוי כי ההתחברות הוא כ"כ בתכלית עד כי אני לעצמי הנני בני. ועל שאלת אי' השה השיבו אלקים יראה וגו' כלומר שגם אליו לא בא הדבר בגילוי רק קמי' מיא גליא בגוונא אחרא דלא ידוע לאברהם עצמו. והמ"י שדבור זה דאלקים יראה לו שנראה שהוא הפלאת הידיעה והעלמה. הנה למה שהי' יצחק עדיין בבחי' או"ח דנוק' דלית לה מגרמה כלום וכמשנת"ל היתה זאת המשכת גילוי אור האלקות ביצחק מלמעלה למטה (ויובן ע"ד מ"ש במק"א בענין הן הן מעשה מרכבה). ולכן וילכו שניהם יחדיו בשוה ובמדרי' אחת. ויעקוד את יצחק בנו היינו שנתגברה מדתו של אאע"ה על מדרי' וערך מעלתו של יצחק וישם אותו על המזבח והיינו שהוא ימשיך כח ועוז מן בחי' קו השמאל בשרשו על המזבח בחי' הנוק' להעלות המ"נ בכח הגבורות דיצחק גם מעולמות דיש ודבר בפ"ע ועוז וכח בבחי' תיקון נש"י שלא במדרי' מרכבה וכמ"ש במק"א. ויקרא מלאך ה' שנית וגו' בי נשבעתי וגו'. בזוה"ק אמרו דשמא דע"ק לא אידכר באורייתא בר מפסוק זה דבי נשבעתי הכונה על ע"ק שהוא הפנימי' ועצמי' דז"א. דע"ק וז"א כולא חד ולא כמו שהוא מסט' דילן דמתפרשין מילין וכמשנ"ת זאת בכ"ד. והיינו תכלית שלימות המוחין דגדלות דז"א להיות בחי' הזיווג דזו"נ הנ"ל מגיע עד בחי' יחוד קובה"ו בתחתונים ממש והוא כמ"ש במק"א ענין בנין המשכן אחר מ"ת שהוא להיות אור התורה בא במורגש לישראל ע"י בחי' השכינה דמשכן ונת' שם שהוא בחי' הנק' התפעלות אלקית שאינה לא השגה ולא הבנה רק כמו הרגשת האלקות ית' ויתע' ובהרגשה הזאת מרגישים גם אור התומ"צ שעושים בעת ההתפעלות הנ"ל ולכן אמר כאן כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. שני הענינים דכוכבי השמים וחול אשר על שפת הים. יובן ע"ד משנת"ל פ' לך לך בענין וספור הכוכבים כה יהי' זרעך וקודם לכן אמר כעפר הארץ עיי"ש דכוכבי השמים היינו גילויים פרטים להאיר בעולם בקיום התומ"צ בפו"מ לפי דעת תחתון דישות העולמות ועפר הארץ הוא בבחי' הדביקות בדעת עליון של הקב"ה. והיינו שהיחוד קובה"ו הוא הכל למעלה בב' הבחי' הללו רק שבמאמר כה יהי' זרעך ככוכבים נתן לו שיזכו ישראל להביא אור היחוד הזה להיות הארתו נמצאת בקיום התומ"צ למטה בבחי' מתן בסתר כידוע בכ"ד. וכאן בבחי' בי נשבעתי הנ"ל זכה לדורותיו הבטחת כחול אשר וכו' שהחול הוא שעפר הארץ גופא מתחלק לחלקים והיינו שהיחוד העליון ב"ה ימצא למטה בכל מצוה ומצוה בפרט בבחי' יחוד קובה"ו בתחתונים בבחי' השכינה במשכן הנ"ל. ויובן זה בטוב טעם יותר עם הידוע שענין החול הוא מחמת שעל שפת הים שואב הים את הלחלוחית שבארץ ועי"ז מתפרר הדיבוק דעפר הארץ. אוף הכא ע"י בחי' השכינה דמשכן הנ"ל עושה את בחי' היחוד העליון נורא דאין מספר וכמש"ל פל"ל