חנה אריאל בראשית עו

במ"ש ויאמר יצחק ויאמר אבי מה ענין המאמר הזה. גם במ"ש כי עתה ידעתי. ידוע הספק בזה מהו. וכן הדבר בכללות ענין נסיון שנז' אצל הבורא ב"ה יודע כל תעלומות לב. גם במ"ש וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הי' וידוע הדרשות בזה

לפי משנת"ל בפה"ק ענין האבות ע"ה לתיקון חטא עה"ד ולהביא בנשמות שנפלו את שרשן שנסתלק מהן בשעת הנשירה והנפילה עם בחי' אלקות ממש דויפח שהוא התומ"צ שקיימו האבות וניתנה לישראל שיחזור להדבק בהן עד סוף כל המדרי' שהי' באדה"ר וגם קודם עה"ד שהאירו לעולם כולו גם חוץ לגופו עד שאמר בואו נשתחוה נכרעה גם לבהמות וחיות. והגם שא"א להיות להם מדרי' זו דבחי' חוץ לגוף אחר הכריתות ברית עם כל נפש חי' כנ"ל שהוא השתל' בחי' החיצוניות דסדר עולם שלא ע"י האדם וכמ"ש לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם ולא עוד אלא שגם באדם עצמו נמצא נפש הטבעיות הבהמית ככל הבע"ח. אבל בחי' הנשמה ונפה"א תהי' לכל ישראל עד טבעיית גופם ממש כולו לה' שזהו ענין בחי' פרצוף רחל בבחי' פב"פ כידוע בכ"ד וכמשי"ת ונת"ל ג"כ שלתיקון הזה בכללו צריך בחי' אבות העולם שבכחם דוקא להביא גם במקום ההרגשה דעה"ד שגם שם תוכל לחיות הנשמה ונפ"א בכל כחה וגבורתה אף שיש לעומתה גם נפה"ב ולאום מלאום יאמץ הנ"ל כנ"ל. והנה צריך להבין לפי זה למה הי' בחי' האבות שלשה דוקא בשלמא בהשתל' משפחות בנ"י צ"ל ג' בחי' כהנים לוים ישראלים שהן בחי' הג' קוין דקדושה דעולם התיקון. אבל האבות שהם העושים ובונים את בחי' התיקון למה היו שלשה דוקא והלא בשרש התיקון למעלה בפרצופים עליונים הרי או"א דו"נ הם המולידים ומגדלים את פ' זו"נ ולמטה בתיקון הנשמות הוצרכו להיות האבות המתקנים שלשה הן ונשותיהם. אמנם בלקו"ת פ' לך לך שעד שבא אאע"ה לא הי' זיווג ז"א וניק' נמצא כלל עד שבא א"א ע"ה ועשה הזיווג בבחי' החסד (ויצא ממנו ישמעאל). ויצחק עשה הזיווג בבחי' הגבורה (ויצא ממנו עשו). ואח"כ בא יעקב ותיקן את הכל. וביאור הדברים. דהנה כתי' אתה הוא הוי' (היינו ז"א ונוק'). לבדך אתה עשית וכו' דבריאת ועשיית העולמות יש ודבר בפ"ע הוא ע"י פרצופים זו"נ דוקא (והם נאצלו ע"י או"א). דדוקא באו"א זו"נ הן בחי' או"כ גמורים משא"כ עד או"א לא הי' בבחי' האו"כ גמורים. בעתיק ואריך אוא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר והוא מתנשא מימו"ע. באד"ק נז' בו בחי' כלי דק ואינו כענין כלים הנאצלים כלל וכלל וכמשנת"ל בכ"ד. ובגליפו דטה"ע אין שם אפי' בחי' כלי דק כלל אף שהי' הגבול דכל מה שעתיד להיות בפועל ולא יותר הכל מיני' ובי' דמהו"ע אא"ס ב"ה ממש. וענין זה אין כאן מקום ביאורו ונת' בכ"ד באריכות. ודוקא בז"א ונוק' הוא שכתוב ה' מלך (בעצם). ה' מלך (בהתפשטות). ה' ימלוך לע"ו בגילוי העצם בהתפשטות שהן כלים גמורים דבהון אתכסיאת מב"נ ומתעלם בהן לגבי התפשטות אור להתהוות הבא מהן בחי' היחוד דמדרי' אלקות דאין עוד מלבדו ואתה לבדך ואלדח"מ והוא הוא מציאות גופי העולמות מאין ליש גמור ההעלם שלהן. ובזה תגלה ותראה שלימות מדת וכח המלוכה דה' מלך בעצם כמ"ש אשר מלך בטרם כל. להיות כחה ופעולתה ניכר שישובו גופי העולמות לקבל בקרבם אור האלקות דלבדו הוא וכמ"ש ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא וראו כל בשר. ודוקא בפרצופי ז"א ונוק' שייך לומר ענין גילוי הזה בגופי העולמות (וענין פ' או"א מבואר במק"א וית' אי"ה קצת לפנינו). [מאק אפי' בפ' עו"א אם הי' הגילוי לא ימצא מציאות עולם כלל כי הוא בחי' מתנשא מימו"ע]. והוא שלימות היחוד והזיווג דקובה"ו ז"א ונוק' סוכ"ע בממכ"ע בבחי' עצמות האלקות דסומ"מ [דמה שנק' סומ"מ הוא רק בבחי' התפשטות להתהוות גופי העולמות אבל היחוד והזיווג הוא בבחי' העצם דאו"כ שלהם כמשל הטפה הזרעית דאדם ואשתו למטה שהוא