חנה אריאל בראשית סז

וגרמו שתמיד יוכלו ישראל לומר השירה הזאת להוי'. והיינו כמו שידוע בענין וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר במ"ת וד"ל

חמשה קנינים קנה הקב"ה. שמים וארץ קנין א' כו'. ראוי ליישב קצת בדעתנו לשון קנין אצל הקב"ה. דממך הכל. ואצל מי קנה. ובאיזה קנין קנה אמנם הענין הוא כידוע שלשון הקב"ה האמור בגמ' הוא בחי' ז"א דעולם התיקון בל' סהק"ב. וידוע דבחי' או"כ דפ' ז"א דתיקון הוא הבורא ויוצר ועושה עולמות מתוקנים כרצונו ית' מן עולם התוהו דמלכין קדמאין דוימלוך וימת כידוע דמלכין קדמאין מתו וזיונייהו לא אשתכחו. דהיינו שהאורות נסתלקו מן כלי המלכים אל שרשם למעלה ומעלה מן המציאות והכלים נשארו בבחי' למטה מן המציאות. וממילא העולמות שהיו נמצאים למל' המלכין קדמאין נתבטלו מן המציאות. אך ידוע ומבואר בכ"ד שאעפ"י שאין למדרי' וענין עולם דתוהו הנ"ל מציאות אעפ"כ אינם העדר לגמרי כלא היו מעולם כלל. אלא שמציאותו נק' למטה מן המציאות והוא כמ"ש בכ"ד מענין כף הקלע למחדו"מ בטלים שבזה העולם שאם אין בהם איסור ל"ת דאוריי' ודרבנן אין מונעין לנפה"א לדבקה בה' בתומ"צ וכאלו אין שום פגם בנפש מחמת הדב"ט. אעפ"כ כשהנפש יוצאה מן הגוף אינה יכולה לעלות אל מעלות קדושתה בשרשה מחמת הדב"ט שנמשכים אחרי'. וזהו"ע יסורי כף הקלע עד שיתבטלו ויתפרדו כל הדב"ט מן הנפש לגמרי והוא ביטולם לגמרי ותוכל לעלות לשרשה. כמו"כ הוא שיש עדיין איזה אחיזה לכלים שנפלו כנ"ל עם נשרשם באורות שעלו למעלה מעלה (וכמשי"ת). והקב"ה ז"א דתיקון קונה את הקנינים שלא יהיו תחת רשות המלכים שמתו. אלא תחת רשות המלך החי הגדול והקדוש ב"ה. [ואפ"ל שהקנין הוא מן ההפקר מאחר שאין להם יורשים. ובספר מ"ח אומר להם יורשי' והדברי' ארוכי'. אך ממה ששנו חכמים בלשון המשנה ה' קנינים ובל' משנה נק' בשם זכי' מן ההפקר ולא קנין. (אף שבגמ' מצינו גם לזה לשון קנין). נראה לומר שהוא וקנין ממש כמשי"ת אי"ה. וכ"ז צריך ביאור ותבונה בו. וגם י"ל כפי הידוע שבנין עוה"ז הוא מפרצופי התיקון. למה ארז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תוהו עד שבא אאע"ה ונעשה שני אלפים תורה וכו'. עוד י"ל להמשיך ביאור הענין בקצת הרחבה מ"ש בע"ח שעד פ' זו"נ לא הי' רק בחי' הדכר משם מ"ה החדש ובחי' הנוק' משם ב"ן. ולא הי' פ' אחד כלול ממ"ה וב"ן עד זו"נ דאצי'. וקשה ע"ז ממה שנמצא בכ"ד גם באו"א שכ"א מהם כלול ממ"ה וב"ן. והתירוץ לזה מבואר ג"כ בכ"ד דאבא ממ"ה דמ"ה וממ"ה דב"ן. ואימא מב"ן דמ"ה ומב"ן דב"ן. וכ"ז צריך ביאור. ובהכרח לבאר קצת כללות ענין תוהו ותיקון דשם מ"ה החדש. הנה כל המציאות [ופי' לשון מציאות היינו שהדבר מצוי לדעת אותו בחושי כחות הידיעה וההשגה או מורגש בחושי כחות הרגשה והחושים] כל מה שנק' בשם נמצא הוא כלול מחומר וצורה ואז יש לו גם התפשטות [משא"כ צורה בלא חומר וחומר בלא צורה אין להם התפשטות וכמשי"ת] ופי' חומר הוא המורגש והנודע בהרגשת כחות הידיעה והרגשה. ופי' צורה הוא מה שהרצון והמכוון בו. כמו הסכין שהצורה שלו הוא הכונה והרצון לחתוך בו. והחומר הוא גוף המתכות. והגם שהמתכת עצמה כלולה מחומר וצורה. שהצורה בה הוא קושי הברזל והסגולה של הקושי שבו לפעול בו פעולות שצריכה דבר קשה דוקא להפעיל ע"י. והחומר שלה הוא המורגש שבה. וכן כל דצח"מ וכל הנמצאים דודאי יש מכוון ורצון בכל פר ופרט שבהם והוא הצורה. והחומר הוא המורגש מהם בחושי הרגשה וידיעה. אך לענין ההבנה והסבר נדבר בסכין שהוא כלי ומובן בו יותר להדיא ענין החומר וצורה וכשנעשה