חנה אריאל בראשית נט

שכרך הרבה מאד וכמשנ"ת. הלא אנכי ערירי ע"ד מ"ש בחייבי כריתות ערירים ימותו שנכרתה נפשם מבחי' המשך התולדות שהוא כח מבחי' א"ס שבכל נפש. ואם כן כשאני ערירי אי אפשר לי לקבל השכר דהרבה מאוד בקרבי. ונגד מה שיש להשיב על טענה זו לומר דתלמידים הן כבנים והוא כח דא"ס דנפשו שיומשך ממנה הקבלה דהכרת אלקות ואור האמונה עד א"ס. לזה אמר ובן משק ביתי הוא כמ"ש דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים הוא דמשקאה אליעזר מבני נח שלא נגלה עליהם אדון הכל ואם כן אי אפשר לו לקבל קביעות האמונה לדורות וקל להבין. וזאת הטענה היא לצד עצמו של אברהם, אבינו עליו השלום שהולך ערירי כאמור. עוד טען טענה ב' נגד תיקון העולם ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע שיקבלו שלימות האמונה והנה בן ביתי (שהוא מב"נ) יורש אותי. ויהי' רק כעשרה דורות שמנח עד אברהם שנפש חיה שבגופים לא מתתקנת כלום. והנה דבר ה' אליו לא יירשך זה וגו' ויוצא אותו החוצה וגו' ולכאורה קשה והלא כבר אמר לו לזרעך נתתי את הארץ וגו' הנה הובטח בזרע ושלא ילך ערירי. אך זה פשוט עפ"י הנ"ל בשם הזהר דקוב"ה ידע בגוונא אחרא. ועפי"ז יש להבין ג"כ משארז"ל שכל הבטחות הקדוש ברוך הוא הן על תנאי אם לא יעוות האדם דרכו כלומר דודאי דבריו חיים וקימים לעד רק שהם בידיעתו וכדי שיתגלה מידיעתו ית' לידיעת התחתונים תלוי בזכות האדם שאם יקלקל מעשיו יעשה מחיצה מפסקת בינו לבין ההבטחה שבידיעתו ית'. והנה דבר ה' אליו, פי' דלעיל אמר וירא ה' אל אברם וכמש"נ הפי' שנגלה לו מה דלמתפב"כ. ויאמר לזרעך ידוע דאמירה בלב בבחי' הקוין דמדות אש מים רוח ר"ת אמ"ר לכן ודאי שהי' לו לאאע"ה לומר קב"ה ידע בגוונא אחרא. לז"א כאן והנה דבר ה' אליו בחי' הדיבור בבחי' יציאתו אל הפועל ויוצא אותו החוצה כלומר שכאשר עודנו עומד לפני ה' הרי הוא דבוק בידיעתו ית' שהוא בגוונא אחרא כנתבאר לעיל ובדבר ה' הוציא אותו החוצה אל מקום ידיעת התחתונים וזהו הבט נא השמימה שהוא בחינת העיגול התחתון דעולם הזה וספור הככבים המאירים באויר העולם הזה. ויאמר לו כה יהי' זרעך שנפש החיה (נפ"א) שבגופם דאויר העולם הזה יאיר לעולם אור התורה ומצות. אבל למעלה אחר הפרד לוט מעמו אמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ שהוא חומר מידבק שאין בי כמות המספר היינו כנ"ל דבחי' אמ"ר הוא בחי' הדבור קודם יציאתו אל הפועל והוא בבחי' הדעת עליון שהוא וידיעתו אחד אמר והבטיח לו שזרעו ימשיך בחי' האלקות ממש (דאין לו מספר) בעולם בדרך כללות דמקום האחדות. אבל כאן שהוציאו החוצה לספור הככבים המאירים בעולם בדרך פרטים מחולקים ואעפ"כ א"א לספור וכן הוא קיום התומ"צ בעולמות בפרטים מיוחדים ומדוקדקים ואעפ"כ האור הנמשך על ידיהם לא תוכל לספור כי אין מספר ודי בזה. ואמר עוד הכתוב והאמין בה' כלומר שאעפ"י שהוציאו החוצה כנ"ל נתעורר אאע"ה בכח האמונה שכבר זכה בה והעלה גם בחי' החוצה הנ"ל בבחי' האמונה לה' הנראה אליו ושנעשה לו מרכבה כנ"ל. והרי בחי' החוצה היא מקבלת מצדק ומשפט כפום עובדיהון. וע"י האמונה דאברהם דוהאמין בה' הנ"ל אומר הכתוב ויחשבה לו צדקה (בה"א כמ"ש בזהר בענין ליל ולילה מדקבילת עלה דכורא אתקריאת לילה בה"א) שאאע"ה עשה במחשבתו וכונתו דוהאמין הנ"ל שתהי' בבחי' צדקה דוקא וכמ"ש והאל הקדוש נקדש בצדקה [והוא כענין יחיד קבה"ו בתחתונים] ולכן אח"ז ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך וגו' הרי זה דוגמת יצ"מ שהיתה ע"י שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה ואח"כ במ"ת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים דהיינו שבא הגילוי דיצ"מ שהי' רק עליהם והם לא ראו כמ"ש בכ"מ באריכות אף כאן אשר הוצאתיך מאור כשדים הוא עבר הנהר אשר ישבו אבותיכם