חנה אריאל בראשית נח

שהגילוי בארץ דוקא הוא לצורך בנין קבוע לדורות' לכן תומ"י אמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והיינו כידוע שיש ארץ מגדלת חכמים וכו' אף שבכל הארצות יכול האדם להתחכם אבל באותה הארץ שמגדלת חכמים א"צ להשתדלות הרבה כמו במק"א וכן הוא בחי' א"י יש בה מטבעיית סיום הקו"ח שבה ענין האמונה הטבעיית לבני ישראל עד שמאליו וממילא חביבין המצות גם בנשים וע"ה שאין יודעים כלום לגמרי רק הוא אמונה טבעיית שיש ענין נעלם לגמרי והוא העיקר ושרשא דכולא וגם זה רק בבחי' אמונה טבעיית ולא בציור השגה והכרה (שיש ענין נעלם) אלא הוא ענין טבעיית היהדות (אידעשע נאטור) והוא הנק' בשם פרצוף רחל עקרת הבית וכמ"ש במק"א. אך אין זאת כ"א תחיית הנשמות דנפש חיה שנשרו מאדה"ר והיינו הנפש היתירה בבנ"י (שיש להם שתי נפשות כנ"ל) והיא הנפש אלקית. והי' שלימות הנפ"א שלהם בבנין בהמ"ק בירושלים ונתקדש היכל ק"ק להשראת השכינה דהוי' ב"ה (בבחי' הי' הוה ויהי' הנ"ל) אז נתפשט שלימות העשר קדושות דא"י ונעשית בגילוי בפ"מ ארץ מגדלת ענין האמונה בשלימות הנ"ל [וזהו בבחי' נפש אלקית וגם בבחי' הרוח יש למשכיל להציץ מן החרכים ע"ד משנת"ל שע"י כניסת נה"י דאימא נכנס גם בחי' פרצוף הפנימי עד שנעשה כמו טבעיית. כן יש להבין שכאשר ותקם את דברך דוכרות הברית עם אאע"ה אב העולם כנ"ל הוא נתינת ארץ הכנעני החתי וגו' הן מדות טבעיית לזרע אברהם דוקא שהוריש להם כח האמונה ודי למבין ואין להאריך יותר כאן]. אך עדיין לא הגיעה האמונה רק בבחי' הנפ"א לבדה ועדיין שעת מלחמה היא עם נה"ב דבני נח עד אשר רוח הטומאה יעבור מן הארץ אז תתגלה ותראה האמונה גם בכל כחות הגופ' דבנ"י [והיינו שאז יתקדשו גם המחילות כנ"ל]. וז"ש ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו פי' לשון הנראה הוא שנראה פתאום ואיננו כי לית מחשבתו תפיסא כלל במה שראה רק האמונה נתקעה בלבו בקבע כנ"ל. ויעתק משם ההרה היינו שעלה להיות בחי' מרכבה למדת החסד עליון (כמש"ש הלוך ונסוע הנגבה) וענין בחי' מרכבה הוא כעין ענין אברי האדם שנשמעים לרצונו שאף שאין הרצון גלוי בחוש היד והרגל במדרי' חיות רצונו. אעפ"כ מהות הרצון הוא מתפשט בגידי הרצון אל תוך חושי היד והרגל. כמ"כ יש להבין שהגם שמה שוירא אליו ה' הוא מה דלית מחשבה תפיסא בו. מ"מ כשנעשה בחי' מרכבה הרי עכ"פ מדות העליונות שרויים בקרבו ברוחו ונשמתו וגם חושי גופו. ולכן נאמר אחרי כן ויבן שם מזבח לה' סתם וכמ"ש בזה"ק

הנה נת' בעז"ה ענין בחי' אבות העולם דאאע"ה שעיקר הענין הוא להמשיך תחיית נשמות כל ישראל שנשרו מנפש חיה דאדה"ר וזאת היתה כל עבודתו והילוכו בקדש ולכן אמרו בני חת נשיא אלקים אתה בתוכנו לפי שאין שם קליפה כנגדו כלל וכמ"ש במק"א. בזה יובן שאחר מלחמת המלכים אמר לו אל תירא אברם מכלל שהי' ירא והיינו שדאג לומר שכבר ירד ממדרי' והילוכו בקדש להעלות נש"י כנ"ל אל מקום הקליפות להלחם עמהם וא"כ הרי הוא צריך להשתמר מהם וזה שאמר אל תירא אברם אנכי (מי שאנכי) מגן לך לשמרך ואין אתה בעצמך צריך להשתמר כלל. ועוד גילה לו שלא נשתנה כלל ענין הילוכו בקדש להמשיך תחיית נש"י שזהו מ"ש וקבל שכר כולם (דעשרה הדורות) וכמשנ"ת דהיינו שע"י יומשך הפנימית דרצה"ע ב"ה בבחי' הפנימית דא"א. ולפי מחשבת אאע"ה ביראה הנ"ל שהי' ירא ג"כ שמא זהו כל שכרו שקבל כנ"ל רק להלחם עם הקליפות (וזשרז"ל שהי' ירא שקבל שכרו וק"ל) לז"א לו שכרך הרבה מאד בבחי' הפנימית דא"א דוקא שהוא שלימות נש"י בקבלת התומ"צ. ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר כתרגומו הוא דמשקאה אליעזר. פי' שטען אברהם אבינו עליו השלום נגד מ"ש