חנה אריאל בראשית נו

האדם המרגיש א"ע שאין שייך לומר בהרגשה זו שמרגיש שאין הוא לא הוא אלא אחר והמ"י) וא"כ צריך להתבונן מה הוא ענין המשל והמליצה בזה לומר שמסתיים בסוף עשי'. ועוד הלא ידוע שאפי' הארת הקו"ח בנאצלים מסתיימת באצי' ופרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע עד שאין גם בחי' הארת הקו"ח נמצא בבי"ע כ"א ע"י לבוש והעלם דענין מיעוט הירח כמ' במקומו. ומה דלית אתר פנוי מיני' היינו קמי' דכל העולמות הם כלא היו כידוע כ"ז וא"כ מה הלשון אומרת שהקו"ח מסתיים בסוף עשי' וכנ"ל במרכז כדור הארץ. אמנם כבר נת' בכ"ד דקו"ח היורד ומתעגל בבחי' הצמצום דאד"ק שהוא בחי' כלי דק דולא יותר (דשיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל שבצמצום דאד"ק הוגבל הולא יותר) משא"כ בגליפו דטה"ע אין שם בחי' ולא יותר כי שם בחי' האור א"ס שהוא בחי' הכח שבו שיער [ובעמ"ו נק' בשם שבחי' כל יכול והמשער נק' בשם ש"ע] הי' מאיר בכל כחו והיינו שכל בחי' היותר תחתונה היא גם היותר עליונה ולית דידע לגליפו בר איהו. מובן דבבחי' זאת אין שם דבר מוגבל שאינו אלא הפרט ההוא כי אעפ"י שהוא הפרט ההוא אעפ"כ הרי הוא גם הכל. א"כ אין שם בחי' מקבל לבדו כי המקבל דשם הוא ג"כ המשפיע. ואחר הצמ"פ שנשאר רק רשימו כלומר שאין האא"ס מבהיק שלימות אורו וכחו לכן ימצא בו שיעור דדבר פרטי. והקו"ח הוא המשער ברשימו וזהו עיגולים ויושר דאד"ק וענין עיגולים מבואר בכ"ד שהוא כמשל אויר חלל העולם שבו ימצאו ארמ"ע וכל הנמצאים דאותו עולם ומדריגתו ובעולם אחר הוא אויר חלל אחר יהיו בו הנמצאים וארמ"ע בערך ואופן אחר כמ"ש במק"א באריכות. וכן יובן גם כאן בעיגולים דאד"ק שעיגול הכתר הוא הסובל פרטיות מציאות ענין כתר (לבד ולא חכ' כ"א בהתכללות בהעלם בכתר והיינו שיכול להיות נמצא מן הכתר גם בחי' החכ' כי הוא יכול לברוא גם יש מאין כש"כ בחי' החכ' שענינה הוא ביחוד המציאות עם הכתר כמו כל דבר שבקדושה שכלול מי' רק שבחי' החכ' וכל הע"ס הן בהעלם בכתר והיינו שכשהקו יורד בבחי' הכתר דבחי' ש"ע שהוא ענין העשר בחי' דהוא ושמו בלבד או שמו הגנוז בגוי' כמ"ש במק"א אף שהוא בבחי' ההבהקה דאא"ס כי הוא בחי' המאור כבי' אעפ"כ הוגבל בבחי' העיגול דכתר בבחי' ולא יותר) עד אין סוף אופני ומדרי' בחי' הכתר אבל רק כתר כמשל הנ"ל דאוירי חללי העולמות דאע"ג שאפשר להיות באותו החלל שינוים עד אין סוף כענין מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וכה"ג אך הכל יהי' בערך מדרי' אויר דחלל ועולם זה דוקא. וכן הוא בכל העגולים והיושר שבהן עד עיגול ויושר דמל' הוא בחי' המל' לבדה כנ"ל בכתר וספיר' המל' ידוע דלות לה מגרמה כלום (והיינו כענין הנ"ל באמונה) רק מה שמקבלת. וק"ל שבבחי' המל' דקו"ח הנ"ל לא שייך כלל לומר ולשער ענין קבלה כמובן ג"כ מן המשל הנז' בענין יחיד שהרגשת האדם א"ע מרגשת צפרני רגליו עם עיניו וכל אבריו בהרגשה אחת ומה שאבר א' מאברי האדם מקבל או משפיע לאבר אחר אינו מענין הרגשה זאת כי היא רק מרגשת עצמות ומהות האברים ומה שיוכל להרגיש גם התפשטות והשתלשלות החיות בגוף מאבר לאבר אין זה הרגשה עצמיית כי גם אדם אחר זולתו יכול לשער ולהרגיש כזאת. א"כ היא רק בחי' המל' לבדה דלית לה כלום. וזה מובן שמציאות איזה דבר שאין בו כלום הוא ענין יש הבטל לגמרי לאין שהוא יש ולית לי' כלום (וכענין לבדו ימלוך נורא כמה שכתוב במק"א) וזאת המדרי' היא בחי' סיום הקו"ח. ובחי' המל' הזאת בעיגולה שהוא בחי' הרשימו דאא"ס כוללת בחי' המל' שלה עד אין סוף והכל בבחי' המל' והיינו אפילו עד בחי' המל' דעשי'. ואפי' המלכות בו"ד שבעשי' הכל כלול בעיגול זה. רק שבדרך התהוות העולמות שהיא מאין ממש ליש והיש נפרד הוא לעצמו ואינו מרגיש אפי' האין המחי' אותו בבחי' כח הפועל בנפעל הוא על ידי רבוי העולמות