חנה אריאל בראשית כז

שהתפשטות הדם בגוף במקום רחב לא הי' נגלה בזה כח החיות שבדם כי כח וטבע דם עצמו ככל דברים הנגרים הוא והי' מסתלק החיות מן הדם לגמרי [פי' הדבר לא שהי' מסתלק בפו"מ עד שהי' הדם מת לגמרי שאז גם נקרש הוא. וגם למה יסתלק אחרי שהמפליא לעשות קשרם זה בזה. והכוונה בהסתלקות זאת הוא דהתקשרות הנפש בדם נק' מפליא לעשות כידוע שהוא פלאי לגמרי כי אין להם ערך זה עם זה כלל וכלל. וידוע שמדרי' עליונה ונפלאה אין נחשבין אצלה הן ולאו ושארי פרטי' אפי' הפכי' של מדרי' התחתונה לעלות לשם הן ולאו והיפך ככה אף שנתקשרה הנפש בגוף לא הי' נגלה בגוף פרטי' והפכי' כ"א בערך גשמי' הדם ולא מרוחני' הנפש]. וע"י הגידין. הרי גם המשכת הדם בגידין בהכרח צריך להיות ע"י כח הנפש המגבלת תהלוכת הדם לפי ענין החיות לכל מקום ומקום פרטי ומזה ימצא המשכיל הסבר תבונה בענין מיתות מלכי קדם ושבה"כ]. וה"ז ממש ככל הנ"ל שהשמירה היא בחי' כוונה מכוונת היפך היסח הדעת. ועי"ז בא תוס' אור דזיוא דעתיקא ומתגלה ומתקבל בפרי הגן ומכל עץ הגן יאכל האדם וידוע שהאכילה היא העולה תחלה להתאחד עם חיי האדם. ואח"כ מוספת לו כח וגבורה בהתחברות נפשו בגופו בתוס' כח וחיות. ובזה אמרו בגמ' ע"פ אעשה לו עזר במה עוזרתו האשה לאיש א"ל אדם מביא חטין מן השוק חטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו עכ"ל הגמ'. פי' שגם אחר שיקיים האדם לעבדה ולשמרה. גם שניהם כאמור. עדיין אין כאן רק בחי' איר ישר מלמעלה למטה מכח הנפיחה דויפח באפיו נ"ח וכנ"ל באריכות. וענין אכילה הוא דרך עלי' ממטה למעלה כאמור שע"י האכילה בא רוחניות החיות שבמאכל אל חיי האדם עצמו ומתחדש באדם הרגשה אחרת במאכל כלומר שמרגיש בחי' החיים שבו ולא גופניותו כמו שהי' קודם האכילה שהיתה חיות המאכל מעוטפת בגוף ועתה ע"י האכילה נעשה שחיי האדם מרגישים החיות שבמאכל בבחי' חיות ממש. וע"ז אמרו חטין חטין כוסס בתמי' כלומר שגם שבבחי' אור ישר דעבודת האדם מוסיף אור וכח בפירות אבל אין ראוין עדיין לעלות להתגלות בבחי' חיות ממש ולהתכלל באדם [בכל אשר יהי' שם האדם להתהלך עם ה' כידוע]. אם לא ע"י האשה שכחה הוא כח בחי' אור חוזר ופניה למעלה והיא העולה ומעלה את החטין (וכן בכל הפירות). עד שיופשטו מחומריותם ויוכלו לבוא אל הרגשת האדם בבחי' רוחני' החיות שבהן כאמור. וזה הוא העזר שמאירה את עיניו לראות את פעולתו אשר עבד לפנים להלביש החיות והאור בחומר כלי הפירות ולהסתתר בם ואחר היותם ראוי' לאכילה בתיקון טעמם הראוי מתגלה החיות שבהם להרגשת חיי האדם עצמו כנ"ל וגם בענין המלבושים שהן מבחי' מקיפים לאדם צריך ג"כ לכח האשה באו"ח שלה שיתהלך בהם האדם במלבושי כבוד המכבדים את האדם עצמו עד שדבריו נשמעים לזולתו ביותר. וכן הבגדים הן בחי' מקיף לשמור את האדם מצינים פחים וכ"ז נכלל בענין ומעמידתו על רגליו באופן שזהו ענין האדם בעולם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם מלשון אדמה לעליון כנ"ל באריכות והוא ע"י בחי' זכר ובחי' נקבה שהן או"י ואו"ח שבאדם והכל בכלל אדם אחד הזכר צד ובחי' האו"י של האדם והנקבה צד ובחי' האו"ח שבו. [וזהו ג"כ בכלל שם אדם שהוא שם הוי' ב"ה ומילואו באלפי"ן העולה מ"ה לשון ביטול כידוע והמילוי ידוע שהוא כח הכלול בעצם השם ונעלם בקרבו וכשבא לבטא בשפתים אותיות שבשם מתגלה המילוי. וזהו שבשם הוי' המהוה את בחי' ההוה דעולמות לישות ההעלם כלול בו כח המילוי לגלות לבסוף גם בחי' הי' ויהי' הכלול בשם הוי' ב"ה וכ"ז נכלל בשם מ"ה העולה אדם והאדם הזה בזו"נ הוא שיש בו פעולת האדם אשר לכך נוצר והבן]. ועם האמור שגם אחר שלימות פעולת האדם לעבדה ולשמרה בכח ובכוונה עדיין צריך לעזר האשה להעלות פרי מעשיו אל