חנה אריאל בראשית קסג

בעצם. וזהו שאומר זה שבח יום השביעי שבו שבת וכו' ע"כ הוא לשבח ליום כי יום הוא ל' גילוי כידוע ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר כו'. זהו ענין שני שיש בשבת כידוע שיש שני שבתות היינו שבתא דיומא ומעלי שבתא כידוע. ובכאן הוא מדבר מכא שבת שני, דהנה ענין השבת בדר"כ הוא ענין עליות עולמות כידוע בכ"ד. והנה העליות הוא עד רום המדריגות וא"כ יש ג"כ עלי' לשם הוי' המהוה עולמות. כי אף דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד אעפ"כ לענין הגילוי יש לו עלי' יותר עליונה. והעלי' הוא להמאציל עצמו והיינו דאמר שער הפנימית הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח. והנה ענין קדים הוא מ"ש קדמונו של עולם. והנה להבין מהו ענין קדמונו של עולם יש לבאר כידוע דאד"ק צופה ומביט עד סוף כל הדורות. והנה ענין הדורות הוא עד סוף כל המדרגות כידוע דרגלי אד"ק מסתיימים בסוף עשי'. והנה אד"ק עלי' אתמר בכתבי האריז"ל אור א"ס בעצם וידוע ענין אא"ס להתפשטותו ולא הי' מקום לעמידת העולמות. אך ע"י כלי דק דאד"ק והוא ענין צמצום דולא יותר שיהא הפרט מוגבל ולא יהא בפרט כל מה שבכלל. וע"י הכלי דק הוא צופה ומביט עסכ"ה. והנה ידוע שזיו המתפשט מהשמש הוא בשמש עצמו ביתר שאת. א"כ האור הצופה ומביט הוא בעצמות המאור ג"כ. ויובן שכאשר הוא' בעצמותו הוא בבחי' קדמונו של עולם היינו העולם כמו שהוא בקדמונו. א"כ כשיש פתיחת השער הפונה קדים הוא הענין דקדמונו ש"ע א"כ מאיר ממנו ביטול יותר גדול מבחי' ביטול בעצם. היינו כמו המאציל בבחי' ואין אלקים עמדי. כי האור דצופה ומביט הוא ע"י אח"פ עקודים נקודים ברודים או"כ הוא סדר השתלשלות אבל כשמאיר כמו שהוא בבחי' קש"ע הוא מאיר כמו שהוא למעלה מהשתלשלות. וזהו שאומר טוב להודות לה'. כי ענין ההודאה הוא כמו מודים חכמים לר"י. והנה יש להבין מהו ענין ההודאה. הול"ל שבזה הדין סוברים חכמים כמו ר"י מהו לשון מודים והענין הוא כמבואר במק"א שהתנאים ואמוראים הי' כל סברתם שהיו אומרים הוא מצד האלקות שבנפשו אשר הוא מקבל בקרבו ענין התורה כמו שידוע ענין המסירה וע"כ כמו שהי' מרגיש באלקות. שבנפשו כן הי' נעתק בגופם לומר זה הדין כך וכך הוא סברתו. ע"כ כשאמר ר"י הדין וסברתו וחכמים אף שאין מרגישים בעצם ענין סברת ר"י אעפ"כ מצד שא"א להם לסתור אותה ורואים שאומר סברא הגונה אף שלא, ירדו לעומקה ע"כ הוא אומר מודים חכמים לר"י וכן יובן בנמשל שאומר טוב, להודות לה'. כי אף שזה האור המאיר מצד עליות שם הוי' בבחי' קדים א"א להשיגו ולהרגישו כי בבחי' ביטול בעצם הוא מורגש ומושג לעובדי ה' אבל בחי' זו דמזמור שיר ליום השבת א"א להרגישו. ע"כ הוא אומר טוב להודות לה'. מבואר מכל הנ"ל שבשבת יש שני ענינים. א' גילוי הדכורא המאיר ביטול בעצם. והב' גילוי דפתיחת הקדים. כן יובן בר"ח. כי ביום החדש יפתח. דהנה ענין ר"ח הוא ידוע דענינו. הוא התקרבות המקבל אל המשפיע לקבל תוספות אור והוא יחוד סיהרא ושמשא לקבל אור חדש מהשמש להאיר לארץ ולדרים. והנה כאשר היא מקבלת אור הדכורא ביום המולד. וכאשר היא מאירה למטה לנש"י היא מאירה מאור הדכורא שקבלה והוא ענין ביטול בעצם. ובזה א"ש מה שאומר להקביל פני אביהם שבשמים וכן הוא אומר צריך למימרינהו מעומד והלא ידוע דמילין דנוקבא הוא מיושב אך עפ"י המבואר א"ש שהאור שמאירה הוא אור הדכורא. והנה הכח שיש במדת מל' לגלות אור הדכורא לנש"י הוא מחמת שער הפנימית הפונה קדים. דהוא קדמונו ש"ע. מצד זה הוא הכח לגלות בחי' ביטול בעצם. ע"כ הוא אומר והי' מדי חדש בחדשו כפול שני הענינים שיש בחדתותי דסיהרא היינו קבלת אור הדכורא וקבלת הכח לגלותו. ומדי שבת בשבתו. ג"כ שבת דבחי' זה שבח יום השביעי ישבת דבחי' שיר ליום השבת: