חנה אריאל בראשית קסב

לז"א. וזהו פי' הפ' ואברהם זקן בא בימים אחר מיתת שרה כשמתה שרה לא הי' מי שימשיך בחי' אברהם איש החסד למטה בעולמות ובגופים כנ"ל והי' רק בחי' מרכבה, לאלקות אבל המשכה בהעולם לא הי' ממנו כלל כי בחי' נוק' שלו שממשיכתו למטה מתה וחזר למקורו כמו שהי'. וזהו פי' ואברהם זקן בא בימים שהי' אתעדל"ע מצ"ע ונמשך בחי' עתיקא למטה אפי' בעולמות (בל"א דער אלטער אברהם, היינו אברהם דעתיק איז אראפ גיקומין מעצמו בימים אין די מדות און דענסט מאל וה' ברך את אברהם בכל האט גאט אליין מעצמו ממשיך גיווען בחי' אברהם בכל העולמות וגם בגופים למטה). וזהו הי' הכל בחי' אברהם שנמשך בחיי החסד למטה לאהבה את ה' ולהכיר את הבורא ית' וזה הי' רק גילוי אור בכלי שהכלי מכיל את האור ולפעמים יזדמן שיהי' גם אהבה להיפוך שיהי' הכלי נהפך לאור זהו בחי' פחד יצחק וזהו שארז"ל גוף קשה פחד שוברו ששוברו ומכלה אותו לגמרי וזהו רק ע"י מדת יצחק. אבל איך יבא מדה זה לגילוי כי יצחק הי' ג"כ בחי' מרכבה לאלקות בבחי' המדה שלו ולא הי' שייך להעולם כלל כנ"ל באברהם ולא הי' יכול להמשיך למטה בעולמות ובגופים את מדת הגבורה לזה אמר אח"כ ששלח את עבדו זקן ביתו כנ"ל לקחת אשה ליצחק. כי מקודם הי' רק בחי' אברהם בחי' אהבה. והוא כמשל המים שיורדים בזעם ושוטפים העצים והאבנים שיש בכח המים להוליך אותם למרחוק אבל העצים עצמן לא ישתנו כלל. אבל בחי' אש שהוא פחד יצחק הוא שורף ומכלה ומהפך לאש לגמרי כאש ששורף עצים שמהפך אותם לגמרי לאש וזהו בחי' יצחק. וכדי שיומשך המדה זו למטה הוכרח אברהם לקחת אשה ליצחק בנו שימשיכו למטה בעולמות ובגופים כנ"ל אשת חיל עט"ב

והי' מדי חדש בחדשו. ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר כו'. ויצאו כו' הפושעים בי כו'. כי תולעתם לא כו', לא תכבה. להבין מהו חדש בחדשו כפול. וגס שבת בשבתו. גם להבין הפסוק דכתיב שער הפנימית הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ולהבין מהו הפתיחה דחדש ופתיחה דשבת. הנה ידוע דחדש הוא חדתותי דסיהרא. היינו דסיהרא היא מל' דאצי'. ולאחר המאמר לכי ומעטי את עצמך וירדה להיות ראש לשועלים. היינו בבי"ע להיות מהוה ומחי' את העולמות בי"ע מאין ליש. והיא נותנת בהם כח להיותם חיים וקיימים נראים ליש גמור ודבר נפרד. וגם שיש בהם ביטול כידוע. אעפ"כ הביטול הוא רק ביטול היש ולא ביטול בעצם כידוע. אך בראש חדש הוא חדתותי דסיהרא. היינו כמו למטה בשמשא וסיהרא. דבכל מולד הוא התקרבות הלבנה לגבי השמש ולקבל תוספות אור להאיר. כמ"כ יובן למעלה שהענין דחדתותי דסיהרא הוא היחוד של המקבל להמשפיע לקבל תוספות אור מדכורא דאצילות והוא יחוד זו"נ. להאיר למטה בנש"י כח הדכורא היינו ביטול בעצם. וכהאי גוונא יובן בשבת. שאומרים זה שבח יום השביעי שבו שבת ויום השביעי כו' מזמור שיר ליום השבת טוב ולהודות לה'. ומבואר ענין השבת. שבששת ימי המעשה יורד ז"א לברר בירורים מבי"ע. כידוע. שששת ימים עשה ה', ע"כ הוא מסתתר ונעלם באו"כ ויורד בעולמות לברר. וגם גילוי אא"ס המאיר בז"א הוא הכל על זה האופן. היינו בתוך הסתר והעלם. כידוע דהוי' הוא איהו וחיוהי וגרמוהי חד אעפ"כ הוא מסתתר ומהוה עולמות ע"כ אף שהוא נמצא בתוך העולמות אעפ"כ הגילוי הוא רק בערכו כמו שהוא מסתתר ונתעלם הוא הכל בערכו הנסתר והנעלם. אבל ביום השביעי שבו שבת מכל מלאכתו ואינו מסתתר בתוך ההתהוות ע"כ מאיר ממנו כמו שהוא בערכו לעצמו ולא כמו שהוא מסתתר. ע"כ הביטול הבא ממנו הוא ביטול