חנה אריאל בראשית קנח

ואברהם זקן בא בימים. וה' ברך את אברהם בכל. ובראש הפ' כתיב ותמת שרה בקרית ארבע ואח"כ באותו סדר ששלח אברהם את עבדו זקן ביתו לקחת אשה לבנו ליצחק. וי"ל מה זה שאחר מיתת שרה ברך ה' את אברהם מה שייכות היא למיתת שרה. ולהבין זאת דהנה מודעת זאת שיש ב' בחי' בעבודת הבורא תומ"צ ותפלה שנק' סוכ"ע וממכ"ע. תומ"צ הוא בחי' סוכ"ע ותפלה הוא בחי' ממכ"ע. ומקודם צ"ל ענין התפלה שהיא בהתבוננות בק"ש ותפלה איך הוא מחי' ומהוה כל העולמות בכל עת ובכל רגע. ומחמת זה מתפעל באוי"ר בלב מחמת השגה באלקות. אבל בחי' תומ"צ הוא בחי' סוכ"ע שהוא למעלה מהשגה בכלי רק בהעלם כי בתומ"צ יש בחי' כח אוא"ס למשל כמו. הרפואות והסגולות שמקבל האדם בעת חליו כמו סם המעצר והמשלשל שאינו בגילוי בעצם הרפואה איזו מעצר ואיזו משלשל רק שיש ברפואה כח הנעלם לעצור או כו' ואינו נגלה הכח לעיני בני אדם רק למי שהוא בקי ברפואות. וכמו"כ בסגולות כו'. כן עד"מ למעלה יש בהעלם התו"מ בחי' אא"ס המתלבש בהם אבל אין נגלה לעין כלל. וזה ידוע להיודעים שבחי' סוכ"ע שהוא בחי' תו"מ הוא למעלה מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' התפלה. אמנם אין בהם שלימות בתו"מ בלא תפלה מקודם. ולהבין זאת יש לבאר המאמר דאלי' אנת הוא חד ולא בחושבן עילאה על כל עילאין כו' ולית מח' תפיסא בך כלל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהג' בהון עלמין כו' ובהון אתכסיאת מבני נשא כו'. אנת הוא חד כו' הוא שנק' בכלל עצמות המאציל בחי' יחיד. וקוב"ה נק' בחי' אחד. ומל' הוא בחי' רזא דאחד. ולהבין לאיזה צורך הם עשר ספירן. אמנם העיקר הם כי באמת כמו שהוא לבדו ממש אין מח' תב"כ כמאמר אלי' אנת הוא חד ולא בחושבן ולית מח' תפב"כ ולא הי' שום נברא יכול להכיר את בוראו (בל"א וואלט קיינער ניט וויסין וואס גאט איז אויף דער וועלט) כי הוא המתנשא מימות עולם. לכן א' אח"כ אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון ע"ס והן אנפי מלכא לאנהג' בהון עלמין כו' ובהון אתכסיאת מב"נ ומחמת שהוא מצמצם א"ע בע"ס מחמת זה יכולים הנבראים להכיר את בוראם שהוא המחי' ומהוה את כל ולהתפעל מזה והע"ס המה נק' אנפי מלכא וזהו פי' המא' וקרינן להון ע"ס לאנהג' בהון עלמין כו' מחמת הספירות שמצמצם עצמותו בעולמות עי"ז יכולים הנבראים להכיר את הבורא ית' שהוא חיות העולמות ולזה המכוון המה ע"ס כדי שיומשך אלקות בעולמות. וצ"ל שבחי' הכתר הוא נחשב בכלל הע"ס וכתר הוא עצמות המאציל שהוא המתנשא מימות עולם נק' בחי' יחיד וא"א להיות ממנו שום המשכה בעולמות כי אין ערוך כלל בין עצמות המאציל לנאצלים ולמה נחשב כתר בכלל הספירות הלא הוא בחי' עצמיות המאציל. ולהבין זאת צלה"ק תחלה הג' מדרי' הנ"ל יחיד ואחד ורזא דאחד שהם כתר וע"ס ומל'. בחי' יחיד שהוא בחי' כתר הוא בחי' אא"ס בעצם והוא המתנשא מימות עולם שא"א להיות המשכה ממנו לעולמות כלל אף ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל הרי הוא כולל בהעלם בעצמו כל העולמות בפרט עכ"ז הם בבחי' א"ס בעצם ואין העולמות נחשבים כלל לגבי' כי הוא כל יכול ועשה מאינו ישנו וזהו מדר' התו' ומצות אף שישנו בהעלם התומ"צ כח עצמות א"ס (בל"א אגעטליכער כח) עכ"ז הוא בהעלם גדול מאוד שיכול ללמוד כל היום ולא ירגיש שום פעולה כלל היינו שלא יכיר מזה את בוראו כלל וכלל ואינו שייך לו כלל כי הוא המתנשא מימות עולם ולא יהי' שום פעולה כלל לזכך העולמות והגוף שלו ואף שהמקיים תו"מ נשלם רצון הבורא מזה כי זהו מה שאומרים בכל יום ונתן לנו את תורתו בבחי' מתנה וכמ"ש אנכי ה' אלקיך שהוא עצמו נתן לנו בכח התו"מ כח אלקי ממש רק הבחירה נתן ביד אדם אם לקיים המצות שכתוב בתורה אם לאו עכ"ז כח אלקי שבתו"מ נתן לנו בבחי' מתנה בשעת מ"ת כשאמר אנכי הוי' אלקיך כו' נמצא כשמקיים מצותיו ותורותיו