חנה אריאל בראשית קנג

יצאו ונאצלו מן מהו"ע הנפש להתחבר אל הפועל ממש של הדבר שחושק ומתאוה אליו עד שהעדר השגת תשוקתו תחליש כח חיות הנפש בגוף. אבל הרצון אינו יורד כלל מן מהו"ע הנפש. אלא הוא הרגשת הענג של מהו"ע הנפש באותו דבר שהוא טוב מאד יותר מכל מיני עונג שתוכל הנפש להתענג בהם. והרגשה זו נעשית לבוש אל אור מהו"ע הנפש להופיע ממנה כחות להשלים הרצון [ובדרך זה ההתחלה היא מענג המתגלה. ויש דרך אחר שהתחברות מהו"ע ברצון תמשיך אל הרצון כל העונג שבנפש. וזה מבואר במק"א בענין תלת רישין מתגלפין דא מן דא]. ולפי שאין ברצון הזה ירידה מן מהו"ע הנפש. לכן אין הרצון משנה הנהגת האדם בשכל ומדות ומחדו"מ מסדר האפשרי והמזדמן לו. ועיקר הטעם לזה שהרגשת הרצון הוא בשלימות הענג דמהו"ע הנפש כמו שהוא כבר נשלם במלואו וטובו. ולאותו הטוב הוא טרוד ברצון. ולכן יתכן שישתקע הרצון ולא יתעורר להביאו אל הפועל אם אינו רואה בשכלו אפשריות מילואי. לפי שהרגשת הרצון הוא בלתי חסרון במה שהוא רוצה ואדרבה מצינו שהרצון למנוחה ועונג שישיגו ע"י ריוח ממון הרבה יביאהו להטריד א"ע בהיפוך המנוחה ולהרחיק נדוד ביגיעת המו"מ וכו'. והיינו לפי שהרצון עומד במקומו שהוא נבדל מערך כחות המתפשטים בשכל ומדות וכו'. ועפ"י הרחבת המשל הזה יובן למעלה בכתר וא"א שהוא שרש ההוי' דז"א [אלא שנק' אהי' אנא עתיד לאתגליא וכו'] שהוא רצונו ית' בא"א דאצילות להאציל ובא"א דבריאה לברוא וכו' והיינו הרצון ועונג דמלוכה על עם. רק שהמלוכה המשוערת ברצון הוא כפי שלימות סוף מעשה באופן שהרצון למלוך והפועל ממש דמלוכה וישות העם שהמלוכה שורה עלי' הכל היא ערך ומדרי' אחת דמהו"ע הרצון. וזהו ענין המצות שהסדר הזה דתומ"צ בעולמות הוא רצונו ית' שבכתר עליון [ולמעלה מעלה וזה שייך למקום אחר]. ויאמר שהרצון הוא כפי שלימות הענין במילואו וטובו. והיינו שיהי' מציאות העולמות ומשטרם הכל על פי התורה והמצוה. וכשנעשה ענין המצות בישות העולמות כדרך שהן נמצאים מן שם הוי' ב"ה המהוה אותם ליש ודבר בכל מדרי' העולמות דאצילות בריאה יצירה עשי' שורה עליהם אור הרצון דכתר בבחי' מקיף על הלבושים דמצות. כי המצות נעשים במדרי' מהות העולמות שהן רק כמו לבושים לי"ס שבכעו"ע. וע"י השראת המקיף הזה דאור הכתר השוה ומשוה וכו'. עולים בחי' הכלים הנשברים שנפלו בישות דעולמות הנפרד מקו"ח המלובש בי"ס. וחוזרים ומתחברים בגופא דמלכא והן הן המצות שהקב"ה מקיים בעצמו שעל ידם מחזיר האברים שנשרו ע"י שבה"כ שישובו להיות אברין דמלכא כבתחלה. מבואר שע"י המצות מתחברים אברים וכלים שנפלו ונפרדו מן יחוד אא"ס בספירות ע"י הקו"ח להתייחד במדרי' הע"ס עצמן. וזהו אשר קדשנו במצותיו שגם אנחנו כשמקיימים המצות בעולם שלנו שלא נתברר עדיין אנחנו מחזירין הכלים שנפלו למטה בבחי' הפרוד דישות דנוגה דעוה"ז להתייחד, בע"ס ע"י אור הרצון דכתר השורה על הלבושים דמצות. וכנ"ל שמצד הכתר (חסר):