חנה אריאל בראשית קנא

זיינען]. וזהו דוקא בבחי' המדות דז"א דאצי' כידוע ענין אור ושפע וכו' וכל בריאות עולמות הוא בחי' אור מן המאורות שהן ע"ס והאור הוא כעין המאיר והנה אנו רואים בכל כחות הנפש בשכל וראי' שמיעה ריח ומחדו"מ שהם אינם נמצאים באדם בפעולתם וכחם אלא כשהנפש עסוקה בהם. אבל כשהנפש טרודה בענין אחר און להכחות הללו מציאות התפשטות ואפילו ראי' שמיעה ריח שאינן ברשותו של אדם ובע"כ רואה ושומע ומריח אעפ"כ אם האדם טרוד מאד באיזה עסק הנוגע מאד לנפשו אינו מרגיש כ"כ מה שרואה ושומע ומריח]. וזה נק' שאין להכחות הויה רק שהם מתהוים תמיד מהרצון הנפש. אבל במדות שבלב מצינו כמי שהעלה לבו טינא שאפי' שהוא רוצה להסיח דעתו מהמדה אינו יכול כאשר נתקשרה הנפש במדה ההיא. ומן המשל הזה יובן למעלה במדות דאצי' שנק' הוי' ב"ה והבן. שהמדות עליונות נק' שמותיו של הקב"ה שהן עשר תקונין לאנהגא וכו'. ולכן נק' המדות דוקא דהיינו ת"ת הכולל ו"ק כידוע] בשם הוי' ככתבו שהוא ע"ש שמהוה את העולמות שיהי' להם הויה וקיום להיות יש ודבר דוקא שלא בדרך עילה ועלול. וידוע דלמ"ד כלים דז"א הם עיקרא ושרשא של היש ודבר דעולמות בי"ע רק שהעולמות כלולים בהם עדיין כזיו במאור בבחי' סכ"ע כידוע ומדת המלוכה הוא דבר ה' שבו עשה את "האינו הנ"ל. שהיא הזיו הכלול במאור. "ישנו. דהיינו שנותן בו אור וכח פנימי בבחי' ממכ"ע. וה"ז ד"מ כמו מלך שכובש מדינה שתהי' קנוי' לו ע"י כיבוש וחזקה אז נעשית המדינה מלוכה שלו. ואז הוא מלך ומלוכה. ר"ל שהמלך יושב בהיכלו ומלכותו מלאה הארץ. והמלוכה מקבלת תמיד מן המלך כח הממשלה בהנהגת העם והשלמתן כנ"ל שאין מלך בלא עם. ר"ל שאין התפשטות המלוכה מן המלך אלא כשיש עם כבוש תחת ידו. אף שהמלך מצד עצמו אינו חסר כלים אף אם לא תתפשט מלכותו וכו'. וזהו עיקר ענין מלך בלא עם. ועד"ז יובן מ"ש במלכין קדמאין שכ"א אמר אנא אמלוך דר"ל שיהי' מהוה עולמות יש ודבר שתקרא מלכותו עליהם. רק שע"ז נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. והיינו בחי' הקטנות דמדות פי' שאין המדות כלולים מכחב"ד. כמו בגדלות שכ"א כלולה מיו"ד. ובקטנות אין כלולים רק מששה וכו' ונק' אלה וכו' כידוע. וע"כ אחריתה לא תבורך. אחריתה דוקא כמ"ש וימלוך וימת דמשמע שהי' עת מלוכה ממש אלא שאח"כ וימת וכו'. ועד"מ כאדם מבוהל שמנהיג איזה ענין בלא ישוב הדעת היטיב איך יפול דבריו שמתחלה עושה הכל בדרך טוב לכאורה. עד שלבסוף מתקלקל כל הענין וכו'. וכ"ז מפני מיעוט ישוב הדעת ותוקף המדות באור וכח שלהם לבהל את הענין שזהו בא מבחי' הקטנות שחסר מילוי דכח"ב. ועד"ז יש להתבונן בענין שבה"כ ונפילתן ולנפילת הניצוצות בעולם התהו

ולהבין היטיב הוא מ"ש באדה"ר שכשאכל עץ הדעת נשרו אבריו ונשרו ממנו כמה נשמות ונפלו בעמקי הקליפות. וגם אמרו במדרש אדה"ר מין הי' וכו' והוא תמוה מאד דאיך א"כ דבר ה' עמו שהוא מדרי' נבואה ואיך המין יכול לקבל מדרי' נבואה וגם הלא עץ הדעת הוא רק הכח לדעת טוב ורע בידיעה בעלמא איך נעשה מין ח"ו מאכילה ההיא אמנם הענין הוא דאיתא בזוה"ק אדה"ר לא הוי' לי' מהאי עלמא כלום וכו' פי' שלא הי' לו כלל הרגשת הישות דעולמות ולא היתה הרגשתו ר"ל בחי' הדעת שלו רק להכיר את בוראו ולדעת את ה' סכ"ע וממכ"ע וכו'. והוא הי' חלתו של עולם כמו שהחלה שנתנה לגבוה דכהנים משולחן גבוה קא זכו] מעלה את כל העיסה כידוע ככה אדה"ר הי' מעלה את כל העולם כולו שנברא בבחי' יש ודבר בפ"ע להכלל באחדות ה' וז"ש במדרש שהי' אומר לחיות ולעופות ולבהמות בואו נשתחוה ונכרעה ולא שהי' מדבר עמהם והם מבינים דבריו אלא שהוא הי' מנהיגם כרצונו כדרך שהנשמה מנהגת את הגוף וזהו שהי' כלול מכל הנשמות ר"ל שיש בו הכח לכל מדרי' העולמות מרכ"ד עד סוכ"ד להיות