חנה אריאל בראשית קמא

לעצמותו. ומאין נמצא מציאת העולמות בשלימות. אך עתה יובן דבשבת שבת מהמאמר שזהו בחי' גילוי ע"ס דאצי' בבי"ע בכדי לעשות לתקן היינו שיבורר מבי"ע למציאותם האמיתי באצי' כנ"ל. ובשבת שבת מזה. ולזה באמת אסרו כל המלאכות שזהו בירורי בי"ע. אבל בחיצוניות מקבלים המה וחיים וקיימים מבחי' אד"ק בעצמו פי' מבחי' חזרת או"כ דאצי' בבחי' אד"ק שביום השבת יפתח כתיב כי שער הפונה קדים סגור יהי' ששת ימי המעשה היינו שמתצמצם הארתו בבחי' פרצופי האצי' בכדי לברר בבי"ע. אבל כאשר שבת ונח אזי מתגלה הארתו דבחי' אד"ק בתוך פרצופי האצי' באופן שאין מה לברר בבי"ע. רק בחיצוני' חיים וקיימים הם שמה בבחי' הפנימי' בדרך עלי' בבחי' האצי' ג"כ ובבחי' חיצוני' מה שלא נתעלה בבחי' האצילות. ולכן יש תחום המפסיק בין בחי' אצי' ובחי' פנימי' לבחי' חיצוני'. רק שאופן השביתה והארת אד"ק בבחי' האצי' בלילה הוא בחי' חת"ק. דהיינו שהשביתה הוא רק מהמאמר שמוציא לחוץ בפועל הבי"ע. ועד"מ למטה השביתה ממלאכה בפועל. ובשחרית השביתה ג"כ בבחי' התענוג. למשל כשמתענג בעצמו וע"כ מאיר אז בבחי' ע"ק. ובמנחה השביתה בבחי' התענוג ג"כ רק כמו ששורה בגופו בשלימות. שמזה מתעורר לבא אחר השביתה להתצמצם בתוס' כח ועוז לברר בבי"ע, וזהו בחי' ז"א. וע"כ כיון דהארת אד"ק בתוך האצי'. הרי כבי' בא תוס' הארה בגופא דמלכא באיזה אופן אם בחת"ק או בע"ק או בז"א. ע"כ החיוב על כל בנ"י הדבקים בגופא דמלכא לקבל הארתם ג"כ. וזהו הסעודות דשבת שחוב הם על כל א' מישראל כנ"ל. ולכך אומרים דכולהו אתיין לסעדא. כיון דנתקבל הארת אד"ק בתוך גופא דמלכא אבל במוצש"ק שחזרו המאמ' לפעול בבי"ע. א"כ אין גילוי הארת אד"ק בתוך האצי'. רק שמחמת שמל' דאצי' אחת מצלעותיו היא. וישנה בה בשרשה איך שמיוחדת בבחי' אורות דאד"ק. והיינו שאד"ק הוא המתצמצם בבחי' המל' לברר ע"כ בראשית תת כחה מקבלת שרשה מאד"ק. וע"כ ישראל הדבקים בשכינתא ג"כ מקבלים אז הארת אד"ק. ודא הוא סעודתא דדוד מלכא. אבל לא אתיין אינך לסעדא. כיון שאינה בגילוי בתוך האצי' אדרבא זהו ראשית צמצומה. ואינה מקבלת רק בשרש כחה. ולכן מותר בעשיית מלאכה שזהו קבלת כחה לעשות מלאכתה וכנ"ל וד"ל. אך כ"ז נק' עדיין בשם גילוי רצון של בריאת עולמות ובירורן. פי' שכפי שעלה במח' הקדומה בריאת העולמות בשלימותן ונמצאים שמה על צד השלימות בבחי' אד"ק ושיצאו לגילוי בבחי' התהוות הוי' מאצי' לבי"ע המה בו' ימי המעשה בבחי' צמצום להוות שזהו מעלים על מציאותן בבחי' אד"ק ובשבת מאיר בגילוי כפי שהם בבחי' רצון ומח' הקדומה. וכמו עד"מ כאשר יעלה במח' לבנות בנין. שהבנין יצוייר במח' על צד השלימות. וכאשר יצטרך לצאת לפועל ההוי' בעת עסקו להוציא לפועל. אזי מתעלם ומתצמצם אור נפשו שבמחשבתו בתוך גופו בכדי להוציאו לפועל וכאשר נגמר בנינו אז מאיר ציורו שבנפשו שע"צ השלימות בתוך גופו ג"כ. שנמצא נגלה ציורו הקדום בתוך גופו. אבל לא פנימית מחשבתו שבציורו כמו לדור שמה בהרחבה שמזה לא נכנס כלל בעסק מע' הבנין אף בצמצום והתעלמות ואיך יבא מזה חיזוק להשלמת הבנין בפועל. אחר שכל מע' הבנין טפל ובטל כמו חיצוני' לגבי פנימי' כונתו. וכמ"כ למעלה הנה מבחי' סעודות של שבת שזהו גילוי רצון בירורי העולמות. שבששת ימי המעשה מתעלם זה בימי הבנין לברר בי"ע ובשבת מתגלה באצי'. ומקבלים המה אור פני מלך חיים. שזהו שייך סעודתא למטה ג"כ שזהו תוס' חיזוק לו' ימי המעשה הבאים אחר שבת. אבל אור התורה שזהו פנימי' רצון בירורי בי"ע וכמו פנימי' המכוון לא שייך מזה סעודה לכאירה וכמבואר במ"א מענין יוהכ"פ שמעון עוה"ב שאין בו לא אכילה ושתי' כי הוא כמו אחר הבירור בשלימות שיתגלה פנימי' רצה"ע וקבלת אור רצון זה נק' בשם עינוי כמו עד"מ להחיותם ברעב. וביאור זה דידוע ההפרש