חנה אריאל בראשית קלט

התהוות בחי' עולם האצי' מבחי' גילוי אורות דאד"ק שבודאי במאמר א'. בחי' גילוי אור א' דאד"ק. הי' יכול להיות בריאת עולם מלא כמו שהוא עתה. כי כלבוש תחליפם ויחלופו כתיב אף על ספי' מל' דאצי' בבי"ע. ומכש"כ מבחי' אור המאציל לאצי'. ולכך נא' על מלכין דמיתו וימלוך בבחי' שלימות כמבואר בסה"ק שכ"א אמר אנא אמלוך ושיתנהג על ידו בחי' המלוכה בשלימות עולם מלא. רק שעכ"ז "וימת. היינו שבחי' שלימות התגלות המלוכה שזהו שיתקבל מלכותו העצמיי' בתוך העם ועולם בחי' העלם מזה נעשה "וימת פי' ביטול מציאותם לעצמם. כי האור שמאיר דרך אח"פ דאד"ק איננו מתרכב בבחי' העולם הנמצא מאתו בבחי' הרגשתם לעצמם. ומבואר ביאור זה במ"א באורך. אבל כאשר האיר דרך מצחא שהוא בחי' שם מ"ה החדש שאז הוא בחי' הרכבת או"כ דבחי' האצי' הנק' גופין ואתקריאו לבושין שיכול להאיר מבחי' מאמר א' דאורות וכלים דאצי' להוות בי"ע. ולגלות מציאותן מבחי' האצי'. רק להפרע מן הרשעים כו'. פי' להפרע לגלות אור האצי' בבחי' שלימות. שיתברר מעולמות בי"ע כסדר השתלשלות האורות ממטה למעלה מבחי' המל' עד בחי' הכתר. כי אלו הי' נברא בגילוי אור הכתר לא הי' מתברר מבחי' עולמות בי"ע. רק מה שיכול להיות לבוש לבחי' כתר ולא לבחי' שלמטה הימנו. וכן אם הי' נברא בגילוי אור המל'. לא הי' מתבררי' להיות נמצא בהם גילוי אור המאציל רק במדרי' המל' ולא למעלה הימנה. ע"כ נברא בע"מ עשרה מיני גילוי' דבחי' או"כ דאצי' בבי"ע. להתגלות אמיתת מציאותן דבי"ע איך שהם בבחי' אצי'. הן בבחי' או"ח שזהו איבוד העולם בחי' ההעלם ע"י מע' הרשעים. והן בבחי' או"י קיום העולם ע"י מע' הצדיקים. ובכל אופני התהוות דבי"ע בבחי' הרגשתם לעצמם יתגלה אמיתת מציאותן בבחי' האצי' על אופן מדרי' העליונה דבחי' כתר ג"כ בדרך השתלשלות ממטה למעלה וד"ל

ואבאר אופני מדריגות דבחי' גילוי המאמרות בבי"ע לבררם בבחי' מציאותם באצי' יובן דבחי' מל' הוא ע"ד עבודה בקבלת עומ"ש. דעבדא בהפקירא ניחא לי'. רק שעכ"ז יקיים בע"כ מע' המצות ויתרחק מעבירות מחמת קבלת עול שעליו שלא יוכל לפרוק עול מאתו. שזהו גילוי מל' דאצי' בבי"ע. היינו שכל המעשים והברואים שבבי"ע יתבררו ויוכללו בבחי' אמיתת המציאות דגילוי בחי' מלכותו העצמיי' בבחי' או"כ דמל' דאצי'. ובחי' יסוד היינו כמו ע"ד בחי' צדיק העובד בזירוז ובתמימות (הנק' ערינסטקייט) דג"כ לא יאיר במעשיו שום ענין התפעלות חיות (הנק' לעבעדיקייט) רק שכל המעשים נעשים בשלימות. וכידוע דעבד הנאמן שלא יתרשל במלאכתו יעשה מעשיו בתמימות לא כמו העבד העצל שעושה כמו בע"כ שימצא חסרון במעשיו ובחי' "הוד הוא ג"כ עדיין לא בבחי' חיות נפשו עושה עבודתו רק שמודה שראוי הי' לעשות בחשק נפלא ונמרץ רק שאין לו עתה שום התפעלות מחמת טרדת לבו ומוחו בענינים הנוגעים לו לעצמו ואינו יכול להשליך עצמו נגד פעולתו בצווי אדונו. ובחי' "נצח היינו שנפעל בנפשו להשליך עצמו מנגד בעת עסקו. רק שזהו אצלו בע"כ נגד טבע נפשו אף שמחייב נפשו לזה מחמת נצחון נפשו (וביה יובן דפעם נק' נצח ענף החסד. והוד ענף הגבורה: וא"כ נצח בימין והוד בשמאל ופעם להיפך. והיינו דחיוב נפשו בבחי' הודאה מיקרי בחי' שמאל. דהיינו לנגד רצון הנפש עתה בשעת מעשה ובבחי' נצח מיקרי ימין שזהו רצון נפשו עתה להשליך מנגד טבעו המושקע בעניני עצמו אבל באמת הארת הנפש שמאירה במע' עבודתו. נהפוך הוא שבבחי' הוד הוא בבחי' ימין רק לעשות עסק עבודתו ולא להגבר ולנצח על עצם טבעו ובחי' נצח הוא הארת נפשו בבחי' תגבורת על המנגד לעבודתו) וכ"ז בבחי' נה"י שהם רק למעשה עבודתו בפ"מ שאין נפשו מתפעלת עדיין בטוב מעסק עבודתו. אבל בחי' חג"ת הוא התפעלות נפשו בחיות מאלקי'. שמחמת זה יעשה עבודתו