חנה אריאל בראשית קלד

במציאת עילם זהו מה שאינם נראים מצד שאתה המשוקץ וכו' וד"ל. ובזה יובן יותר דכל מה שאנו ממשיכים בחי' אור דעצמות אא"ס שזהו בחי' ביטול העולמות שזהו עיקר מציאותם ליש ולזה בבחי' הביטול דו"ק לאא"ס בזה ממשיכים בהם תוס' חיות ליש ובמה הוא הביטול בהמשכת אא"ס וד"ל. וענין המשכת עצמות אור אין סוף מלמעלה בבחי' ו"ק דאצי' שאחר הצמצום הוא ע"ד הידוע שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא וכמשארז"ל משל למלך שבנו לו פלטרין במקום אשפה ולא רצה שיזכירו לו שם אשפה והיינו שאף שבאמת אין זה מציאת מקום כמו שלאחר הצמצום עכ"ז בא ומאיר בהם בבחי' התייחדות כנ"ל. ועיקר מקום היחוד הוא בז"א דאצי' דהיינו שמציאת עולם זה בחי' העלם דאצי' הוא עכ"ז שיוכל אא"ס להתייחד בבחי' התייחדות עד דאיהו וגרמוהי חד ובאמת לא נודע איך ומה וד"ל. אך מקובלים אנחנו דז"א דאצי' שם נתייחד בחי' עצמות דהוא (וכנ"ל בבקשות וד"ל) ונמצא זהו נעשה כמו בחי' משפיע הנ"ל ובחי' מלי דאצי' מקור עולמות בי"ע הוא בחי' המקבל דשמו למטה. אך כיון שהוא אחר הצמצום אף דבאמת הוא ושמו אחד עכ"ז נראה למהוה ומתהוה וד"ל. ולזאת צריך לקבל בחי' מקבל מבחי' ז"א שהוא משפיע וכן צ"ל בחי' יחו"ת אחר בחי' יחו"ע. ואף דמבואר לעיל דבבחי' יחו"ת ג"כ הוא בחי' התייחדות עצמותו דלאו מכאמ"כ בבחי' מה שנראה ליש ודבר וכנ"ל וא"כ איך שייך שיקבל מז"א. הענין יובן עד"מ ממעמד הר סיני שירד ה' על הר סיני ודבר אנכי כנ"ל ומבואר בזוהר דפנו למזרח ושמעו קול אנכי פנו למערב כו' לית אתר כו' ועכ"ז שמעו דקול זה שהוא בלתי מוגבל במקום יוצא ממקום מוגבל דהיינו ה"ס. ככה הוא כאן דהארת עצמותו דלאו מכאמ"כ שמתייחד עם כל ההתהוות מקבלים אנחנו ממקום ז"א דאצי' וד"ל. אך אופן קבלת בחי' מל' בחי' מקבל מבחי' ז"א בעלה מבואר בספרים שבזמן הגלות הוא בבחי' יחוד דנו"ה דהיינו שז"א יורד עד נצח ומל' עולה עד הוד ושם הוא מקום היחוד קבלת השפע וכמ"ש איהו בנצח ואיהי בהוד. ומצד שלא נתתקן בחי' ההוד כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית כו' צריך המל' לקבל אור ההוד ע"י ז"א בעלה מבחי' הנצח דנצח נתתקן בימי שמואל כמ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר כו'. אך בימי מתתיהו נתתקן בחי' ההוד וכמ"ש וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל לזאת קבלה אור ההוד שלא ע"י ז"א בעלה. ויובן הענין בהקדים ענין בחי' הוד והדר שהוא התקבלות דבר מה בלי השגת ותפיסת טעם הדבר בכי טוב אך שבבחי' הוד לא יש עדיין בחי' תפיסת מהות מהדבר שנתקבל ובהדר יש בחי' תפיסת מה אבל בלא טעם והשגה בטוב כלל. ועד"מ דכתיב במלך ולא נתנה עליו הוד מלכות ואפשר להיות מושל במלכותו בקיום רצונותיו כמו מלך רק לא הי' עליו הוד מלכות. נמצא דיש בחי' הוד מלכות שהוא ענין התקבלות המלך בלי טעם שיתקבל לעמו (הנק' עס גיפעלט) ואם ישאלם מה זה הגיפעל אם בדבורו או בתנועותיו או בתוארו לא ידעו מה להשיב (ע"כ נמצא)

פרשה מקץ

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו וכו' אשר ראינו צרת נפשו וכו' ולא שמענו ויען ראובן אותם לאמר. הלא אמרתי אליכם לאמר אל, תחטאו בילד וכו' וגם דמו הנה נדרש. הדקדוקים. לשון אבל. גם מ"ש אשר ראינו צרת נפשו ולא שמעני ולמה לא על המעשה גופא. ולשון ויען ראובן אותם שלשון מענה הוא כמו תשובה לסתור ולהסיר דברי האומר וכאן הרי הוא מסייע לדבריהם. וגם מ"ש וגם דמו שמשמע לשון על האמור. ומאמר יוסף סמוך לזה ואת אחיכם הקטן הביאו אלי ולא תמותו. וקודם לכן אמר להם חי פרעה אם תצאו מזה כ"א בבא אחיכם הקטן הנה.