חנה אריאל בראשית קלג

מה שמבואר בתניא דכמו שהי' אא"ס ממלא את כל החלל גם את המקום הזה שאנו עומדים עליו כן גם עתה לפניו בלי שום שינוי כלל רק שאתה, משוקץ ומתועב כו' מכחיש האמת הנראה לעינים בראי' חושיית וי"ל איך הי' ממלא את המקום הזה הגשמי כמו שהוא מקום גשמי וד"ל וכמובן שגם עתה כן הוא לפניו בלי שום שינוי. והענין ע"ד הידוע דשיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל והוא עד"מ ציור המחשבה באויר זך שכל הציורים המה לא בדרך המשכה מעלה ומטה ראש ואח"כ סוף רק שניהם באים כא' בלי קדימה לא' על זולתו כלל כי עיקר מציאת זה הציור הוא רק הרגשת המח' באיזה אופן שכאשר יצייר ב' קוין בזה האופן יהי' הציור כך וכאשר יצייר באופן אחר במחשבתו ולא ירגיש במחשבתו אויר שבתוכם למהות יהי' אופן ציור אחר וד"ל, ונמצא דכל מיני התהוות שיוכל להתהוות מבחי' שמו הכללי עומדים המה בבחי' שיער בכח במזומנים ואף עוה"ז הגשמי. ומבואר למעלה דלמע' מיוחד הוא העצם דלאו מכאמ"כ עם בחי' שמו בבחי' יחוד עצמו דהוא "הוא נמצא דמיוחד הוא העצם דלאו מכאמ"כ עם בחי' השיער בעצמו דשמו וכל מה שיוכל להתהוות ממנו ושוטף כל מיני התהוות שיוכל להתהוות עד דלאו מכאמ"כ ולא נראה בחי' מציאת עולמות. ולזאת צמצם א"ע דבחי' הוא רק בבחי' שמו הכללי דהיינו בחי' המל' בחי' מקבל "דהוא "הוא שמו ומבחי' מל' דשמו יתהוה בחי' עולמות שהוא בחי' העלם דהוא שהוא לאו מכאמ"כ וד"ל. ויהיו נראים להתגלות דשמו לבד ועכ"ז האמת הוא דהיא "הוא "שמו בכלל עם כל ההתהוות שמתהוה מבחי' שמו לפניו דוקא וד"ל. ומהיכן בא הצמצום הוא מלמעלה מבחי' משפיע הנ"ל [וכמבואר במ"א דבחי' משפיע ומקבל הוא בחי' ו"ה אחרונה דשם הוי' שבעצמות והצמצום הוא מבחי' יו"ד דשם ס"ג שהוא ה"א ראשונה דשם הוי' כידוע] ויובן עד"מ לקרב אל השכל מבחי' השפעת הרב שכאשר משפיע לתלמידים שקטנים כלי השגתם להכיל שכלו הרבה והעמוקה אזי מדבר אתם בכמה אותיות ודבורים ונראה לעין שכל השכל מלובש בכל הדבורים בשוה ואין השכל רק מה שבכל הדבורים אך כאשר יש עמם עוד אחר שגדול כלי השגתו להשיג שכלו כמו שהוא אצל הרב רק שאינו יודע אותו אזי מרמז עצם נקודת השכל בדבור א' ויבין אותו התלמיד שכל נקודת שכלו עומד רק בהדבור הא' הנ"ל ומהדבור הנ"ל יתפשטו כל הדבורים ולא מעצם השכל. ונמצא שמגיע מזה ב' ענינים. הא' שיצומצם נקודה עצמי' בדבור הא' מה שלא יצומצם בכל הדבורים כאשר הם בריבוי וגם התרוקנות השכל מכל הדבורים רק שהמה התפשטות דבור ההוא וד"ל. וככה הוא עד"מ למעלה באופן הצמצום שהוא מלמעלה הארת יו"ד דשם ס"ג וגם התרוקנות השטיפה מכל התהוות שיוכל להתהוות רק בנקודת מל' דשמו הכללי וד"ל. ויהי' מזה שיהי' התהוות עולמות בבחי' העלם "דהוא. ויהי' א"כ בחי' מעומ"ט מהוה ומתהוה דהיינו בחי' אצילות הוא מהוה ובחי' בי"ע הוא המתהוה וכמשית"ל

ומעתה יובן ענין דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו דהיינו כמו שמבואר בתניא דאיך שהוא באמת לפניו דאין שינוי הרי גם עתה ממלא את כל החלל גם המקום הלזה וכאופן דיחוד עצמי דהוא ושמו נמצא דהמקום הוא מציאותו כי מציאותו לאו מכאמ"כ ואין שייך לחלק וד"ל. אך כמו שנראה לנו בשם עולם דהיינו העלם "דהוא זהו אינו מציאותו כלל רק שהוא נותן מקום בבחי' הצמצום שיהי' נראה לעולם בחי' העלם ואין העולם כפי מה שהוא העלם מקומו כלל וד"ל וזהו מ"ש בתניא שאתה מנוול מכחיש האמת הנראה לעינים בראי' חושיית היינו לא כמו ראי' שכלי' שכפי הנראה לנו הוא ג"כ מציאות רק שעיקרו דבר אחר [וכמשל הבעש"ט שדבר דברים זרים נראה לעינים והמה באמת דברים נפלאים שזהו הנק' ראי' שכלית] אבל העולמות כמו שהם בהעלם זה ואינו מציאות כלל כי עיקר מציאותם שיהי' נראה הוא רק כאופן קודם הצמצום ומה שנראה