חנה אריאל בראשית קז

נסתלקה למקורה לגמרי כשאין מי שעוסק בה. אבל מה שפעל ועשה אברהם אבינו עליו השלום למעלה ע"י חפירת הבארות וקריאות השמות שם הוא נצחי לעולם ועד ורק מלהאיר למטה נתבטלה וגם נשארו איזה בחי' ני"ק תוך הסתימה שסתמו פלשתים ע"ד הידוע בענין שבירות הכלים דמלכי קדם. וכשבא יצחק אבינו עליו השלום נאמר בו וישב ויחפור את הבארות וגו'. וכאן לא נאמר עבדי יצחק כמ"ש להלן ויחפרו עבדי יצחק וגו' אלא וישב יצחק עצמו ויחפור וגו'. והיינו כדאמרן שליצחק הי' לו בחי' קביעות מקום גם בבחי' התיקון עולם וגם נאמר בו שמאלו תחת לראשי שמרומם את בחי' שכינה בתחתונים להיות בבחי' פב"פ כנז"ל בענין באר לחי רואי. ועל ידי זה העלה גם את הניצוצות שנשארו בהסתלקות אור השכינה מבארות שחפרו עבדי אברהם אביו ונתעלו להתייחד עם מה שפעל אברהם אבינו עליו השלום למעלה בחי' היחוד נצחי הנ"ל. ולפי שעבודת יצחק היתה בבחי' התרוממות ויחוד עם בחי' המקום הקבוע הנ"ל לא קבלו הפלשתים ממנו כענין ההכנעה לנשיאותו אלא נפלו על פניהם שלא הי' להם מקום כלל נגדו. וז"ש ויקנאו אותו פלשתים ואמרו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד. בלי שיעור ומדה. שיוכלו עכ"פ לתפוס איזה מקום לעצמן ג"כ. ועם האמור י"ל גם מ"ש אל תירא כי אתך אנכי בבאו לגרר שיש לדקדק בזה כמו שדקדקו במ"ש אל תירא אברם. והיינו כי מפני הרעב נטרד מבאר לחי רואי לחפור בארות בפלשתים שהוא תיקון החיצונית ע"י עבדי יצחק דודאי שהי' ירא לנפשו דירידה היא זו ממדריגתו דבאר לחי רואי לז"א אל תירא כי אתך אנכי היינו בחי' מקים הקבוע לו גם בתיקון החיצונית ויפלו אויביו תחתיו כנזכר לעיל

ואחר כל הנ"ל יתבארו לשונות התלמוד המובאים בתחלת הדברים. כל הקובע מקום לתפלתו וכו'. הנה במשנת אבות אמרו אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ע"כ המקום הזה ר"ל בחי' המקום הנז' פה שהמקום צ"ל קבוע והתפלה איננה קבע כי היא בחי' עליית העולמות לפי שעה ואחר התפלה שבים למקומם הקודם וצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי. וענין קביעות המקום לתפלה הוא כמאמר ריב"ז לתלמידיו וכשאתם עומדים בתפלה דעו לפני מי אתם עומדים. הנה אומר כשאתם עומדים דעו וכו' מובן שאין כוונת הידיעה הזאת כידיעה מפי סופרים ומפי ספרים שידיעה כזאת אינה בשעה שעומדים להתפלל. אלא הכונה במ"ש דעו ר"ל הביאו לידי הרגשה (שנק' דעת) כל חד וחד לפום שיעורא דילי' את בחי' הכרתו את קונו שהוא בחי' איהו יחיוהי וגרמוהי חד דנוק' דז"א דאצילות שהוא הידוע דוקא בעולמות ע"י בחי' המקום שלו הנ"ל והנשמה מכרת אותו במהו"ע כבי' ע"י בחי' ויפח דנשמה כנ"ל. יהכונה במ"ש הקובע מקום וכו' ר"ל שתהי' בחי' הרגשת ההכרה זאת דבר קבוע אצלו שלא יצטרך להרבות בכל זמן תפלה בהשגות והבנות וקירוב אל השכל לעמוד על ענין האלקות שהוא האחדות הגמור כנ"ל אלא יהי' בחי' מקום הזה קבוע אצלו להרגישו בעת העמידה בתפלה. ואליו ישא את נפשו בתפלתו להעלות תיקון השכינה המתתקנת בד' תיקוני התפלה ונר"נ שלו והעולמות בהתעוררות רחמים ותחנונים כענין מ"ש בכל לבי דרשתיך וגם ואשפוך את נפשי לפני ה' ששפיכת הנפש מגיע עד בחי' ממעמקים קראתיך נוסף על בכל לבי דרשתיך כמ"ש בזוה"ק ומבואר במק"א. כי הנה כבר יכול להיות שיפול לב האדם עליו איך אדם יסודו מעפר וכו' יערב לבו לגשת אל ממ"ה הקב"ה לבקש מאתו חפצי לבבו. אך באמת בדבר שהוא יקר מחיים המרגיש אותו הדבר מאליו וממילא תשתפך נפשו מבלי שים חשבון ערך נפשו עליו והבדלת ערכו של ממ"ה הקב"ה. וזהו אל תעש תפלתך קבע כלומר ענין קבוע שבכל עת שיעמוד בתפלה יהי' הכל בסדר מיוחד וקבוע בכל יום תמיד בסגנון אחד. אלא רחמים ותחנונים מלשון בקשת חנם