חנה אריאל בראשית קד

יצחק מה' היתה רק בבחי' מתנה] ומתת אלהים הוא בבחי' מתנה דוקא ומתנה זו לא נתנה לו רק אחר המילה דוקא כמש"ל. אבל קודם לכן לא הי' הקב"ה נותן נשמה כלל בטפת זווגם ולא הי' בטפות הזווג שלהם רק חיות הגופני דאברהם ושרה שהיו מרכבה בכח האמונה שלהם כנ"ל כן ממש היתה חיות הטפה. והרי חיות הזה עם הטפה הוא דבר חדש שנמצא בעולם דהיינו שיגיע כח האמונה והביטול הבא מחמתה במקום הרגש גופני בחומר שאין בו צורת נשמה עליונה להיות לו לחיים גופניים. רק שחיות הזה בטפה לא הי' מתקיים רק ג' ימים כידוע דלאחר ג' ימים מסרחת ומתה הטפה והחיות שנסתלק ממנה הי' נשמה לגרים שנק' בשם גר צדק דוקא כמ"ש בזוהר שאין הגר מגיע רק לבחי' צדק אך לא למשפט שלמעלה מצדק ולכן נק' גר צדק. ומן האמור מובן שהוא הביטול בכח האמונה שבא בגרים. אבל לא כח האלקי ממש המיוחד בנש"י מעיקרם דויפח באפיו נ"ח. זהו ביאור מ"ש בזוהר שהיו מולדין נשמתין. אבל לענין תולדות בנים ממש. שיהי' בהם כל כח המעין דתולדה גם להביא האור שנסתלק מן הנשמות שנשר אל קרבנה. זהו שאמרה שרה טחין טחין ולא פליט. פי' שגם שהי' אאע"ה בבחי' אבות העולם להמשיך בחי' הזווג העליון ב"ה גם במקום הרגשת הזווג הגופני שלהם. אך כבר נת' שלא הי' מגיע לגופין שלהם כ"א להעלותם בבחי' מרכבה ולא להביא בחי' הטבע יהדות בגופים שלא בבחי' מרכבה (הנק' פ' רחל כמש"ל פ' וירא) וז"ש דלא פליט החיות הזה עד כח החיות גופני ממש. וכ"ז הוא בזווג הגופני שלהם. אבל בחי' מהו"ע בבחי' הנשמה דאברהם ושרה שהיו מעשרה דורות דארך אפים כנ"ל וקבלו השכר תוך גופם ממש ע"ז אמרו שהי' טומטמים שאין ניכר הזכרות והנקבות כלל כידוע וכנ"ל דבפ' א"א המ"ה וב"ן שלהם נעלם לגמרי מן העולמות ושניהם פרצוף אחד. רק כנ"ל שבמתנה נתן לו את יצחק יחידו והוא בחי' ומדרי' עליונה גם מבחי' טומטמים הנ"ל. והוא כדמיון אנדרוגינוס שיש בו זכרות ונקבות בגילוי רק שצד הנקבות מעכב על צד הזכרות וצד הזכרות מעכב על צד הנקבות שלא יבואו מהן תולדות. והנמשל למעלה הוא פ' עתיק ונוקבי' שכולו פנים ומתנשא מימות עולם לגמרי וכמ"ש במק"א שבבחי' פ' עתיק הוא מקומו של עולם וגם העולם מקומו. ובכתבי אדמו"ר נ"ע שיצחק ורבקה הן בחי' מ"ה וב"ן דעתיק שהי' היחוד שלהן ע"י אליעזר ושלכן הוכפלה פ' זו בתורה יעו"ש. ובזה יש לפרש מ"ש ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא דמשמע ודאי שהיא לבדה העקרה והוא לא הי' עקר וא"כ היל"ל על אשתו וגם ארז"ל בפי' לשון ויעתר שתפלתו היתה Bעתר זה שמהפך התבואה ממקום למקום. דהנה ע"ק וז"א כולא חד וכמו דז"א יש בכחו להשפיע התולדה בנוקבא ודאי שיש כח הזה גם בעתיקא שגם העולם מקומו והיתה התולדה מצויה באותו המקום עכ"פ. אך נת' שצד הנקבות מעכב על צד הזכרות מלהוליד אפי' באותו מקום כי בחי' הנקבות עולה בבחי' אור חוזר לקדמותו בחי' מל' דאד"ק שאין העולם מקומו כלל כי אין אלקים עמדי כידוע (ופי' ענין התולדה באותו מקום דגם העולם מקומו יש להבין קצת עדמ"ש בענין עשרה דורות שמאדם, ועד נח שהי' בחי' ארך אפים דעתיק וכללות הענין הוא ירידת השפע באור וכח דע"ק לבא באורות וכלים דאו"א זו"נ] וזהו לנוכח אשתו כלומר שגם על עצמו התפלל אל צד אשתו וק"ל כי עקרה היא הצד נקבות המעכבת התולדה. ואף שנת' שגם צד הזכרות מעכב על צד הנקבות היינו באנדרוגינוס דלמטה שלא יוכל לבא במ"נ דנקבות כח התולדה דנוק' מפני צד הזכרות שיש במ"נ ההם. אבל למעלה כל המניעה היא מצד הנקבות שהוא חוזר לקדמותו כנ"ל והבן. וז"ש ויעתר יצחק כעתר שהופך ממקום למקום כלומר ממקום דעתיק ונוק' שגם העולם מקומו למקום דז"א שאין העולם מקומו שהוא בחי' המקום המבואר כאן לעיל] ונוק' בבחי' הזיווג דקב"ה ושכינתי' הנז"ל באאע"ה. שכמו שאברהם