חנה אריאל בראשית קג

עלמין אלא הוא רק בענין בנים אתם לה' אלקיכם זו"נ דאצי' וכבן הנמשך ממות האב ויש להבין שאין הפי' שמות האב שבראשו בחללין דגלגלתא הוא עצמו הנמשך בטפת הזרע אלא מעין הוא שהמוח יש בו כח המעין להיות נובע ממנו מציאות חדש אשר עדן לא הי' [ומה שמרוב תשמיש יחלש המוח אין זה כלל שנחסר גוף המוח אלא כמו שמרוב עבודה יחלש הגוף ואבריו] והיינו שנמשך מכח מוח האב. והוא מגיע לבחי' ויפח וגו' הנז' בפה"ק. שהוא כח אלקי ממש הנמצא בנר"נ של הבנים. שאחר חטא עה"ד ככל משנת"ל באריכות בפה"ק בא התיקון לבנ"י שעליהם היא אומר בנים אתם לה' אלקיכם מן האבות אי"ו. וכל ענין הזווגים דיעקב או ישראל עם לאה או רחל הכל הוא בשפע אלקי הבא תוך נשמות ישראל בגופים בעוה"ז וכ"ז התיקון נעשה ע"י שלשת האבות ויעקב הוא השלישי והוא בבחי' קו האמצעי שעולה למעלה עד הכתר ולמטה עד היסוד ומל' ובזה הוא ענין המדרי' דיעקב וישראל ואין כאן מקום הביאור לזה. וכ"ז הוא גילוי האלקות דזו"נ עצמן דאצי' לבניהם עב"י וע"י זו"נ מקבלין ישראל למטה גם ממה שבא בזו"נ עצמן ממוחין דאי"א ועו"א בכל פרטי פרטיות המדריגות האמורים בזה. וכמ"כ הוא שע"י עבודת בנ"י למטה יש בהם כח לעורר למעלה בזו"נ דאצי' המשכת אורות ומוחין דאו"א ועו"א וכו' כידוע כ"ז. אבל באברהם ויצחק אבות העולם לא נשלם עדיין ענין זה בשלימות (כמו שהוא ע"י יעקב וישראל) שיומשך בנשמות בגופים הנולדים מהם כח אלקי ממש כנ"ל תוך הרגשת חיי הגוף שלהם. וגם בהם עצמן לא ירד האור עד מקום חיי הגוף להשתקע שם במדרי' חיים גופנים דבנ"א למטה. אלא שחיי הגוף שלהם נתעלה ונתקדש בבחי' מרכבה עליונה ע"י האמונה לה' הנראה אליהם והיו מובדלים מכל באי עולם בבחי' היחוד דאור פני מלך חיים. ובגמ' יבמות דף ס"ד א' ובמד"ר אמרו אברהם ושרה טומטמים היו והוא פלאי מאד כי הטומטום אין ניכר בו לא זכרות ולא נקבות ואיך הי' הזיווג ביניהם וגם הלא הוליד מהגר ובמקום אחר אמרו במד"ר שאמרה שרה טחין טחין ולא פליט הרי שהתשמיש הי' כדרך אנשים רק שלא פלט ש"ז. ובזוהר אמרו בנין לא הוו מולדין אבל הוו מולדין נשמתין והן הן נשמות הגרים שהן הנפש אשר עשו בחרן. וביאור ד' הזוהר הללו הוא עפמשנ"ת פ' לך שאאע"ה הי' מעשרה דורות שהיו בבחי' ארך אפים דמדרי' א"א למעלה והוא קבל שכר כולם שבנשמתו נתייחד האור (דשכר כולם כמש"ש) ע"י שנגלה עליו אדון הכל וע"י האמונה והגיע עד חיי גופו ונעשה מרכבה וגם שרה אשתו כגופו ונעשית גם היא מרכבה וגם בנשמתה היתה היא בחי' הנוק' דנשמת אאע"ה והי' ראוי שיהי' נעשה על ידם הזווג דקבה"ו לתחיית הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו למטה ובחי' ויפח שבהן נסתלק למעלה וע"י עבודתם בזווג דקיבה"ו הי' נחזר להנשמות בחי' אור אלקי דויפח הנ"ל. והיינו זווגם של אברהם ושרה למטה שהי' גופם בחי' מרכבה והיינו שהגיע עד הרגש הגופני שלהם (בבחי' עלי' כנ"ל) אור וכח המעין דמוח האב שלהן לבוש וגוף אל אור אלקי שבנשמת אדם והיא החיות הטבעי שישנו בטפת הזרע מצד עצמה והקב"ה נותן בו, נשמה עם בתי' האור אלקי דויפח. אך מחמת שאאע"ה הי' בחי' קו הימין לבד לא הי' ענין הזווג למעלה בשלימות ולכן נאמר ואתן לו את יצחק בבחי' מתנה. שאין המקבל יכול להשיג המתנה בכח של עצמו אלא בכח הנותן דוקא ונק' יצחק יחידו שנמשך מבחי' היחידה דאאע"ה ושרה אשתו. שלמעלה מכח מעין, המוחין שלהם ובזה יש לפרש לשון הפסוק ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק פי' שודאי יצחק היה בן אברהם שגופו של יצחק הי' מטפות הזרע דאברהם ושרה. אך לא הי' ככל הבנים שגם המשכת הנשמה שהקב"ה נותן נמשך בכח המוחין שלהם שעושין לבוש אליו. אלא אברהם הוליד את יצחק כלומר שהוא לא פעל ביצחק אלא הלידה בגוף המורגש למטה אבל נשמתו של