חנה אריאל במדבר רכט

וגם האבות לא שמשו רק בכח האמונה רק שהאירה בכל כחותיהם לכך קיימו את התומ"צ ברוחניות עכ"פ מצד נשמותיהן הבהירים וגבוהים ביותר עד שהיו מרכבה לחג"ת דאצי' פי' שפעלו בגופיהם פעולת כלים דאצי' אשר עליהם אמר זוה"ק בתיקונים איהו וחיוהי חד בהון איהו וגרמוהי חד בהון ואחריהן היו י"ב שבטי י"ה שהם י"ב גבולי אלכסון כנודע. ופי' שבט הוא כמו שבט האילן שאינו יונק מגוף כח הצומח שבארץ רק אחר התעלמו בשורש האילן וממנו לענף. הנמשל בזה למע' הוא כמו מל' דאצי' הבוקעת מסך המפסיק בין אצי' לבי"ע ומאירה על ראשי החיות בד' מחנות שכינה כנודע. והוא ים של שלמה העומד על י"ב בקר. ככה בחי' י"ב שבטים הם י"ב מיני התכללות המשכות אלקות מאצי' לבי"ע. ולכך אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד האמיתי באצי' כך אין בלבנו בבי"ע אלא אחד. והוא מאמר הזוה"ק כגוונא דאינון כו' לעילא באחד אוף הכי כו' לתתא. רק ברזא דאחד והוא רק כגוונא (כידוע בענין ההפרש שבין משה לשאר הנביאים שלא נבאו בזה רק בכה. והוא ענין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה המבואר בכתבים ובדרז"ל). אך כשהיו בגלות מצרים נפסק מהם גם הכח ההוא. פי' שגם האור של תולדה הבא ומאיר ממל' דאצי' אחר המסך עכ"פ אור הוא שמאיר ובא. רק שההארה אינה כמו שהיא באצי', אלא כמו אור הנר המאיר דרך נקבי העששית של ברזל שעכ"פ אור הנר הוא. רק שאינו מאיר כמו שהוא בתוך העששית. ונק' מראה דמות כבוד הוי' (וכידוע בענין צלם ודמות). אך הנה בגלות מצרים לא האיר בהם אור ה' גם ע"ד הנ"ל בענין נקבי העששית הנ"ל. רק כמו אור הנר שבבית סגור שאין מאיר לחוץ כלל ככה לא האיר בהם אור האלקי כלל. אך מ"מ הי' בהם כח האמונה מצד האבות. כי מעשה האבות ירשו בנים. אך ורק שלא האירה בהם אפי' בדרך מקיף מצד פנימית כחותי' אשר הוטבעו ברע ביותר. ומחמת זה אין כח הנשמה פועל פעולתו אפי' בדרך מקיף (השייך לפנימי). כמשל אור הנר במקום אויר מעופש שיכבה מיד. וכמ"כ נר רשעים ידעך. והוא ישנו עכ"פ רק שאינו מאיר. מהעדר המקום להתפשט בו. אך אם יעוררהו יתעורר כמו אויר מעופש הנ"ל שאם יביאו לתוכו אור גדול כאבוקה ממילא ידחה. ככה בחי' נשמה הנ"ל גם שלא האירה בהם אפי' בדרך מקיף כנ"ל מ"מ כשנתגלה עליהם משה רבינו, והאיר בהם ממקורו נאמר ויאמן העם כי האיר בהם משורש נשמתו אשר שם נאמר גם חשך לא יחשיך כו' כחשיכה כאורה והנה כתיב ועברתי בארץ מצרים כו' אני ולא אחר פי' שנתגלה עליהם אור עצמותו ב"ה שקודם הצמצום הראשון בשורש נשמותיהן אשר ע"ז נאמר ואתם הדבקים בה' ממילא חיים כולכם היום. כי במקום הזה אין מקום לרע כלל להסתיר. ממילא יצאו ממצרים מנש"ט והכה כל בכור באמ"צ. פי' בכור היינו בחי' ישת חשך סתרו המשתלשל ובא ע"י צמצום אחר צמצום עד שנעשה בחי' מצרים וכשנגלה אור ה' שקודם צמצום הנ"ל ממילא אין מקום לבחי' זו, ויצאו כולם חפשים מהסתר אלקי. רק מ"מ נאמר בהם ויסעו בנ"י כו' הגברים. פי' גבר הוא תרנגול המבחין בין יום ובין לילה. ככה לא הי' בהם רק זאת המדריגה להבחין בין רע הנק' לילה ולברוח ממנו ובין טוב הנק' יום ולדבקה בו פי' שברחו רק מן הרע ובחרו בחיים אבל לא ידעו כלל מה הוא בית חייהם. וכמשל איש ההולך ליהרג שאין במחשבתו לעת כזאת איך ישאר בחיים חיותו. רק שרוצה לחיות ולא ימות ולזה הוצרכו לקבלת התורה. כמ"ש והודעת להם כו' זה בית חייהם. כי היא חיינו באמת חיים אמיתים חיים נצחיים. והוא ענין דעת הנז' למע' (כמשי"ת בעה"ש) ולהבין ענין דעת י"ל תחלה מ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים פי' כי הוא מילתא בטעמא למה וידעת כי ה' הוא כו'. וביאור ע"ז הנה ענין דעת הוא לשון