חנה אריאל במדבר רכו

הנה לא די שאין קליפת מצרים מעלמת ומסתרת בפניהם יחוד האור דשם מ"ה הנ"ל אלא שגם במקום הקליפה דפרעה ומצרים נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וכמ"ש אני יוצא בתוך מצרים ועי"ז ומת כל בכור שלא יראה ולא ימצא בפני ישראל שום מעלים ומסתיר אפי' משרש העליון דמצרים. ומאחר שנת' שכל עיקר יצ"מ לא הי' רק מחמת שנגלה עליהם אוא"ס ב"ה בבחי' גילוי שלמעלה מעלה מכל מדרי' שבהשתל' להיות אנכי הוי' אלקיך. א"כ שפיר קאמר אלו פינו מלא שירה כו' וכו'

והנה כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו'. הנה בדיבור הזה נתן לישראל מצות קידוש החדש וישראל מונין ללבנה. וענין קידוש החדש דרך כללות להמשיך קדושה אלקי' דמדרי' חמה ולבנה באלקות גם בעולמות. והיינו דוקא בשעת חידוש הירח. והיינו כמבואר בספרי התוכנים שבימים דמכסיא סיהרא מקבלת ג"כ אור השמש רק שמקבלת לעצמה לבד בפניה שלא כנגד פנים הפונים אלינו ושעת המולד הוא שמתחיל האור להתנוצץ בפנים הפונים אלינו. וכן הענין בקדושה האלקית דבסוף החדש מסתלק אור המל' דבחי' ממכ"ע מלהאיר כ"א בצמצום גדול ואז יש יניקה ח"ו ללויתן נחש בריח וכו' וכמ"ש בכתבים ע"פ ושלשת תרד מאד וזה ענין שעיר ר"ח לחטאת לה' לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכו'. ובשעת המולד מתחיל להאיר בבחי' גילוי אור היחוד דסובב בממלא. ועד יו"ד ימים בחודש הוא תיקון המדרי' דבחי' המל' עצמה וכמ"ש בזוה"ק האי עשור בעשיראה קיימא וכמ"ש בסידור בשער הסוכות. ולכן בעשור לחדש ויקחו להם איש שה כו' שהוא מזל דמצרים שלא יוכל לשלוט עליהם וחמשה יומין עלייהו דמלכא הוא. ובזה יובן מ"ש בארץ מצרים החדש הזה לכם. דהנה מבואר בדרז"ל שהשעבוד בטל אז מעליהם דהיינו שלא היו עובדים את מצרים בבנין אוצרות כנ"ל דהיינו שפסקה יניקת מצרים מהם. אך גם הם עדיין לא יכלו לצאת ממצרים ולידבק בשרשם עד שנגלה עליהם בבחי' שלמעלה מהשתל' לגמרי כי עפ"י השתל' היתה קליפת מצרים מעלמת ומסתרת עליהם מלעלות לשרשם רק שהיניקה פסקה. ולכן ניתן להם מצות החדש שהתחילו לקבל מאור החמה שבלבנה. וזהו ויסעו מרעמסס פי' שנסעו ויצאו מענין ראשון ראשון מתרוסס הנ"ל שהוא ענין יניקה דקליפה כנ"ל. בחדש הראשון שהי' חידוש הראשון ממש שהתחילו ישראל לקבל מאור הלבנה שמקבלת מהחמה (כי היחוד דסו"מ למעלה בבחי' אצי' או"ג חד והכל ביחוד גמור רק שאין היחוד נגלה למטה. ובמצות החדש הזה התחילו להאיר למטה כנ"ל). ומפר והולך סדר המדרי' ועליות שלהם. תחלת הנסיעה הוא בחדש הראשון ועוד מעלה יתירה בחמשה עשר יום שהוא שלימות המילוי דלבנה בחמשא דמלכא על עשור דקיימא בעשיראה כנ"ל בענין ויקחו להם שה בעשור. ואמר עוד לחדש הראשון לומר שהי' בחדש ניסן שהוא בגלגלתא דנוק' שהוא בחי' כללות והיתה ההארה בבחי' הכללות הכוללת כל המדרי'. ואח"כ אומר עוד ממחרת הפסח. דידוע שפסח הוא מלשון דילוג והיינו שהקרבן הזה הוא ההכנה שיוכל לשרות עליהם אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתל', כמשל מי שרוצה לקבל עליו עומ"ש שמסייעין אותו במה שאין בכחו מצד עצמו כלל אבל אם אינו רוצה אין מועיל לו. וזהו את קרבן ה' לא הקריב במועדו ונכרתה הנפש כי אם אין הכנה והעלאה לא ישרה עליו אור הגילוי דדילוג הגדול הזה דיצ"מ הנ"ל. אבל אחר הקרבת הקרבן פסח אז האיר מלמעלה שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה ועי"ז יצאו ממש ממצרים כי נגלה עליהם הקב"ה גם במקום קליפת מצרים כי גם חשך לא יחשיך וכו' וכמו שהי' בשעת מ"ת שהיו מסתכלים למזרח ולמערב ורואים אנכי. וכבר נת' שאותו הענין ממש הי' בשעת יצ"מ שבלא זה הגילוי לא היו יכולים לצאת משם לגמרי. רק שבנ"י לא היו יכולים לקבלו בבחי' פנימי' וכמ"ש במ"א ובכאריז"ל שבשעת הגאולה הי'