חנה אריאל במדבר רכה

וב"ן הנ"ל ויפח באפיו נ"ח ומאן דנפח מתוכי' נפח דהיינו אור שם מ"ה עצמו (ולכן נק' אדם גי' מ"ה) תוך כל המדרי' הללו שבאדם שהן באין מבחי' הב"ן שבכל המדרי' ועשה אלקים את האדם ישר להאיר בקרבו אור שם מ"ה בכל המדרי' עליונות ותחתונות שלא ע"י השתל' המדרי' דרך שם ב"ן שבכל מדרי' ומדרי' כנ"ל בהשתל' העולמות (רק שבאדם גם הארת שם מ"ה דויפח באפיו בא בבחי' אור נפרד מקו"ח עצמות אוא"ס ב"ה וזהו שהאדם בחי' נברא אף שעצם האור הוא אור אלקי וכמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא מטה"ע. וכמ"ש במ"א דבנשמה לא נז' בה לשון בריאה מאין ליש. אבל אתה בראתה וכו' דהיינו שאור האלקי דשם מ"ה הנ"ל אינו מאיר בה בכח יחודו בקו"ח אא"ס אלא לפ"ע כל מדרי' ומדרי' שבו שנבראו במאמר נעשה אדם כמ"ש במק"א באריכות). שאין הארת שם מ"ה באה אלא דרך לבוש שם ב"ן ממדרי' למדרי'. וכ"ז אין כאן מקום ביאורו בשלימות. רק המכוון בקצרה שעי"ז הי' בכחו לייחד יחודי מ"ה בכל המדרי' עליונות ותחתונות למעלה ולמטה. דהיינו שבכל מדרי' ההשתל' לא יעלים הבחי' ב"ן שבהם על בחי' המ"ה ולא הכלים על האורות והכל כמו ענין אחד הוא. וממילא היו מתוספים אורות מקו"ח בכל המדרי'. ואחר שחטא בעה"ד ונתערב באותן המדריגות שממקום עה"ד ולמטה תערובות טוב ברע עי"ז נשרו הנשמות הנ"ל שבחי' כלי הנשמות אבדו הארת שם מ"ה הנ"ל כי לא יגורך רע כתיב. עד שבא אאע"ה ונגלה עליו אדון הכל ועי"ז יצתה נשמתו ממקום התערובות וחזרה להאיר באור שם מ"ה דויפח באפיו הנ"ל במדרי' עליונה דבחי' מרכבה בכל בחי' אדם שלו. וכן יצחק ויעקב אע"ה שהיו בחי' מרכבה. וכמ"ש ויוצא אותו החוצה וארז"ל למעלה מן הכוכבים דהיינו למעלה מסדר השתל' המדרי'. והאבות ע"ה זכו להוריש לכל יוצאי חלציהם בחי' האמונה דהיינו אחיזה ודביקות בהשי"ת. וכשבאו למצרים כי שם הי' מקום הנשמות שנפלו ונשרו מאדה"ר כמ"ש בכאריז"ל ובני ישראל פרו וישרצו וכו' שיצאו הנשמות ממקום נפילתם ובאו בתוך גופות בנ"י. אך ע"ז נא' עבדים היינו לפרעה במצרים. שהיינו עובדים אותו דוקא גם בכח שלנו בירושתינו (דהיינו האמונה וגם היא היתה בגלות מצרים כידוע). וכמ"ש ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס. פי' ערי מסכנות הוא אוצרות. והיינו שע"י בחי' האמונה היתה בהם איזה יניקה ממקום הקדושה אלקית. אך, מחמת שהיו תחת יד פרעה שהי' מבדיל ומכסה עליהם במדרי' ממשלתו שלא יוכלו לידבק לגמרי בשרשם שם מ"ה דאדה"ר. ולכן גם ההארה שבאה להם מחמת האמונה בהיותם בני אי"ו אבה"ק לקח אותה פרעה. וזהו ערי מסכנות לפרעה אוצרות ממש בחי' יניקה לקליפת פרעה ומצרים (וזהו ג"כ ענין עבדים היינו לפרעה במצרים להמשיך להם בחי' יניקה מהקדושה רח"ל ע"ד מ"ש ועבדתם אלהים אחרים וכו') וזהו את פיתום ואת רעמסס כמארז"ל פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. פי' פי תהום היינו נוק' דתהומא רבא שהוא בחי' ההעדר כנ"ל בענין שבה"כ למעלה, ורעמסס ארז"ל ראשון ראשון מתרוסס היינו שנשבר ונפרד וכנ"ל במשל דתלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור בבחי' הביטול אז בא לידי שכחה וגם לידי טעות וכנז' למעלה. וענין יציאת מצרים היתה ע"י עשרה מכות להחליש כח הקליפה דפרעה ומצרים המעבידים את בנ"י בבחי' פיתום ורעמסס הנ"ל עד המכה האחרונה מכ"ב לבטל קליפות פרעה ומצרים גם בשרש שרשם שלא יהי' להם שום כח על ישראל והיינו ע"י שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וידוע בכתבים ע"פ קול דודי הנה זה בא שהפי' הוא שקול דודי דמ"ת הנה זה כבר בא בשעת יצ"מ דנגלה עליהם כו' אלא שחזר ונסתלק כמ"ש בכאריז"ל והגלוי דמ"ת מבואר בכ"ד דהיינו שאנכי מי, שאנכי הוא אלקי ממש שהוא ממש דוגמת הארת שם מ"ה דעולם התיקון הנ"ל וכמו שהי' באדה"ר קודם החטא. ולכן ע"י שנגלה עליהם יחוד אור הזה שהוא למעלה מעלה מכל מדרי' ההשתל'